רסיסי לילה · פרק נ״ב, ב׳

ובקריעת ים סוף היה התחלת התעוררות מתן תורה שעיקר התורה הוא התגלות איך השם יתברך מנהיג העולם והכל הוא ממנו ואין עוד מלבדו. ובקריעת ים סוף נתגלה זה דרך ראיה כמ"ש (מכילתא וזה"ק בשלח) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל. וכמו ששמעתי דמתן תורה הוא בקנין מה שהיה בקריעת ים סוף בראיה דהראיה אינו קנין בלב. רק לפי הסלקא דעתין בגמרא ריש בבא מציעא בראיה בעלמא קני היינו דסלקא דעתין דמחשבת בני אדם הוא כן. וקריעת ים סוף הוא על דרך שכתב ברוקח אין חוזק כחסידות בתחילתו. ואחר כך נשקע אותו חשק כי הוא ראיה לבד וצריך לחזור ולעוררו עד שיבוא להיות קנין בלב. ולעולם הראיה הוא כפי מה שהוא מוכן להשיג בקנין מראין לו תחלה לזה אתה מוכן. ומיד בקריעת ים סוף שמעו עמים ירגזון ואחר כך באו לרפידים ריפוי ידים מדברי תורה כי לא היה עדיין בקנין. ואף על פי שבאמת שורש ישראל דבוק בתורה עוד מימי אבות שקיימו כל התורה כולה מכל מקום אינו בהתגלות ועל כן נקרא ריפוי ידים כחות המעשה ואז בא עמלק כי כל זמן שישראל דבוקים בתורה שהם ענפי שורש הנעלם המתגלים בעולם הזה אין מקום לשורש רע ליקרב להם. אבל כאשר רפו מדברי תורה אף דרפיון זה הוא ירידה שלצורך עליה וקנין דברי תורה שלאחר כך דעל כן לא היה לשום אומה הרגשה ברפיון זה דישראל שיסיר פחדם מעליהם. ובאמת רפיון זה אינו רפיון כלל מאחר שהוא לצורך עליה וכל דבר נקרא על שם סופו ותכליתו. אך זהו מצד האמת אבל מצד הליצנות אין מביטים על התכלית שבכל דבר כלל. ואמר אשר קרך שהקרירך היינו שהביא קרירות ורפיון בלב דזהו שורש עמלק לקרר הלב מלבקש ולהשתדל בדברי תורה והשגת השם יתברך שזהו שורש החמישים הנעלם בעולם הזה היינו שיש שורש חכמה שיהיה נקבע בלב כל כך עד שלא יהיה מציאות לרפיון כלל. והתגלות זה אי אפשר כל זמן שיש מציאות עמלק שהוא מציאות הרפיון והקירור. ומצד העולם הזה צריך להיות כן על דרך (גיטין מג.) אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל ושבע יפול צדיק וקם שהנפילה צורך קימה ועל דרך שאמרו בברכות (ה.) שלש מתנות טובות כו' וכולם על ידי יסורין ויסורין הוא היפך הטוב. רק שכן הוא מדת עולם הזה להיות דוקא ברישא חשוכא והדר נהורא ועל ידי זה יש מציאות רע בעולם. ואולם צורך שורש מציאות זה ושיהיה כן דוקא זהו על דרך שאמרו בברכות י' א' בהדי כבשי דרחמנא למה לי שהוא רוצה שתוליד רשע ורע. ולא נתגלה טעמו לשום נביא ואפילו למשה רבינו ע"ה הוא בכלל ופני לא יראו. כי מצד האחוריים יש מקום להעלם והסתרות והוא ההשגה של עולם הזה. ופני הוא השגה של עולם הבא שאין שם מקום לשום הסתרה כלל. וזהו השגת שער החמשים הנזכר שלא יהיה מקום עוד לרפיון. ובהשגת שורש חכמה זו שהוא נגד השורש דעמלק יוכלו להבין ענין מציאות זה דרע הקודם לטוב כעולם הזה שהוא כפרוזדור בפני העולם הבא [ושמעתי כי וראיתי את אחורי היינו שאחר המעשה יכול להשיג מה היה כונת השם יתברך באותה מעשה בכל פעולה וענין ההווה בעולם אבל פני היינו קודם המעשה זה לא נגלה גם למשה רבינו ע"ה מה היה רצון השם יתברך באותה מעשה וגם זה מכוון על פי דרכינו. וכל ענין עולם הזה מה המכוון בו לא יתגלה אלא לעולם הבא ועולם הזה נקרא השגת אחור שמשמעו מה שאחר כך כי בעולם הזה משיגין מציאות עולם הבא אבל אי אפשר להשיג ענין עולם הזה מה הוא רק בעולם הבא אז ישיגו הפנים והקודם גם כן] כי כל זמן שיש מציאות לרע אם יאיר השם יתברך עיניהם לדעת צורך שורש מציאות זה יוכלו לדבק ברע חס ושלום כמו שהיה בדור המבול [וסדום] שאמרו ז"ל (סנהדרין קח:) שהטעימן הקב"ה מעין עולם הבא וכידוע מה שכתוב בזוהר (ח"ג רטז ריש ע"ב) דאז היה ראוי להיות מתן תורה ובשגם זה משה שהיה גם כן אז כנודע רק שהיו על דרך מלכין קדמאין דמיתו שרצו להשיג יותר מכפי כחן. ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין (מכות י:) והשם יתברך הראה להם הארות מעין עולם הבא להשיג שורש מציאות עולם הזה. ועל ידי זה שהבינו איך שורש מציאות הרע גם כן מאמיתותו יתברך דאין עוד מלבדו הלכו בשרירות לבם ואחר תאוותם בחשבם דעם כל זה אין ניתוקים מהשם יתברך דהכל מהשם יתברך. וכן בלעם נקרא מחליק לשון (מדרש רבה ריש פרשת דברים) כידוע דהוא חד עם עמלק רק שהוא מנביאי אומות העולם וידע שורש הרע והשיג דהעיקר הם ישראל שהם המהפכים כל רע לטוב. רק החליק לשון לישראל לגלות להם זה דגם הרע דישראל הכל מאמיתות רצונו יתברך. ועל כן לא הביט און ביעקב וגו' ועל ידי זה חטאו בשטים. והם לא טעמו רק מעין עולם הבא ושמץ דבר מהשגה זו כי עיקרו עין לא ראתה ואי אפשר להשיג בעולם הזה זו ההשגה כלל. ועל כן המלחמה נגד עמלק לא היה על ידי משה רבינו ע"ה שהוא שורש כל החכמים שבישראל ושורש התורה שמצדה ניצוח כל אומה ולשון חוץ מעמלק שהשער שכנגדו בדברי תורה נעלם בעולם הזה והוצרך לשלוח יהושע משרתו שנקרא נוצר תאנה שהיה מסדר הספסלים (מדרש רבה פנחס) ומשמש לדברי תורה. ואמרו ז"ל (ברכות ז סוף ע"ב) גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה ושמעתי דהלימוד הרי יש לו גבול עד כמה הוא משיג אבל השימוש הוא החשק והאהבה שיש למשמש שמחמתו הוא משמש ומשתדל להקים דגל התורה זה אין לו גבול. כי הוא אינו משיג עצמות דברי תורה המתגלה לחכמים רק חומד וכוסף לדברי תורה היינו לשורש התורה כולה. ולכך מצד השימוש יש גם כן בכללו כח של שער החמשים הנעלם ומצידו הוא ניצוח עמלק. ועל כן אמרו (פסיקתא רבתי ריש פרק יג) אין עמלק נופל אלא ביד זרעה של רחל היינו דלאה היא המולידה שבטים בפועל ורחל כל ימיה חמדה וכספה להולדת שבטים ובפועל לא הולידה אלא שנים. אבל החימוד והכיסוף הוא גדול מההתגלות לפועל ועל כן היא נקראת עקרת הבית. ועל זה אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה פרשה ע"א) דאחזה פלך השתיקה רצה לומר דההתגלות לפועל הוא גלוי לכל מה שאין כן הכיסופין שעיקרם בלב אינו גלוי וזה נקרא שתיקה וכן כל זרעה אחריה. ועל כן נפילת עמלק בידם שהם מצד החמדה והחשק לדברי תורה יש להם אחיזה גם בשורש הנעלם של דברי תורה שלא נתגלה לפועל בעולם הזה.