פוקד עקרים · פרק ו׳, ח׳

וכל ניסי פיקוד עקרות הי' בכח תושב"כ כי כל נפשות מישראל יש להם אחיזה בתושב"כ וזהו מצד שרשם שלמעלה וס' רבוא אותיות נגד ס"ר נפשות הזכרים והנקיבות כלולות בהם כידוע שכל הנפשות הם זו"נ, וע"כ בברכות אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו כו' כי כל ברכת ישראל אינו אלא בכח התורה וכ"ב אותיותי' וזה נמשך לנשים רק מפרי בטנו שהם אין להם אחיזה בעצם בתושב"כ ג"כ דע"כ פטורים מת"ת ויש ג"כ לכ"י אחיזה בתושבע"פ דאפי' כל ע"ה שבישראל יש בהם מציאות איזה ד' של חכמה שיש בו שייכות לתושבע"פ רק שהוא אצלו בתכלית ההעלם, ולעתיד נא' כי כולם ידעו וגו' שיצא הידיעה שבהם מההעלם לגילוי, ועכ"א בזוהר דגם מילי דהדיוטא מלי הוא וזמנין דבאפרקסתא דעניא משתכח מרגניתא ובגמ' בכ"ד היינו דאמרי אינשי שהם ד"ת, ובפ"ק דסנהדרין (ו' א') ההוא דהוה א' ואזיל והם ד"ת וכן בכ"ד ועז"א איזהו חכם הלומד מכ"א דבכל אדם יש איזה ד' התחדשות של חכמה השייך לשורש נפשו ביחוד שיש ללמוד ממנו ואתם קרוים אדם ולא או"ה דרק בכ"א מישראל יש איזה דבר פרטי מתושבע"פ השייך לשרש נפשו והמבין יכול ללמוד זה ממנו אף שהוא עצמו א"י כלום אבל מבקשי ה' יבונו כל וישיגו מתוך שיחותיו ודבוריו בענייני העולם איזה ד' של חכמה שבשורש נפשו המתעלם בזה, וכל התשפטות השארות התולדות בעוה"ז שהוא השארת חיותו הוא רק השארה דהתחדשות חכמת תושבע"פ שבשורש נפשו שיצא מן ההעלם לגלוי בעוה"ז שגילוי זה בא מצד האדם בעוה"ז שתחדש ומגלה אותו חידוש דד"ת השייך לו שהי' גנוז בשורש נפשו, שמצד תושב"כ שהתושבע"פ הוא גילוי המסטורין שלה ע"י הנפשות דישראל הבאים ממקום מחצב הנפשות שלמעלה לעוה"ז, וזהו כל ההשארה דחיות שנצטוו ע"ז בפו"ר הגשמיות שיהי' התגלות הנעלם שלהם ע"י הבנים והצאצאים כידוע כי בהבנים מתגלה מעמקי הלב והנעלם שבאבות, וכן בפו"ר רוחניות בהתחדשות דד"ת שזהו עיקר תולדותיהן של צדיקים ויד ושם הטוב יותר ונשים לא נצטוו בפו"ר כי אין להם שייכת לכחמת תושבע"פ כלל דרק בתושב"כ שהיא שורשם שמלמעלה אחיזתם ע"י אחיזת האיש דאשתו כגופו כי הם חד גם ביצירת הנפשות משא"כ האחיזה בתושבע"פ שהיא התחדשות החכמה של כל נפשות מה שמתחדש ומתגלה על ידן בעוה"ז זה לא שייך בנשים כלל כמ"ש יומא (ס"ו ב') אין חכמה לאשה אלא בפלך וכה"א כל כו' כי אין להם שום שייכות לחידוש חכמה בד"ת וכל חכמתם רק במעשה המצות שבידים שגם הם מצוות עליהם, וע"כ רק משפחת אב קרויי' משפחה שבהתולדות יש השארת שורש החיות דאבות ולא משפחת אם שאין השארת חיות דאם בצאצאים ותולדות, ואף דמצינו לענין יחס מעלת המשפחות מהני לפעמים גם מה שמצד אם כדמשמע בתו"י יומא (כ"ו א') לענין צו"מ דמורי דסגי במה שאמו מצוי ע"ש בד"ה דכתיב לענין דוד ומעין זה ג"כ הא דכהנת ולוי' בנם פטור מבכורה וכדומה, זהו הכל מצד השארות חיות האבות שנשאר גם בבנות מאותו משאירים גם בבניהם ולא השארת חיות עצמם כלל, וע"כ אין נסי פקידתם אלא בכח התושב"כ שבזה יכולים להתברך מפרי בטנו של איש כנ"ל וכל פקידת העקרות שבכל הדורות כולם הם נמשכים מכח פקידת אותן עקרות שנז' בכתוב שלכל אחת מהן נפתח שער מיוחד של ישועה וכמשנת"ל באותיות הקודמים קצת בזה ובכח אותן שערים שנשארו פתוחים לכל הדורות יוכלו כל העקרות ליפקד בתפלתן או תפילת צדיקים עבורן כ"ח כפי ענין ושער השייך לה: