ומשביטלו אנכה"ג יצרא דע"ז פסק כח ע"ז גם בין האומות דעכ"א חולין (י"ג ב') עכו"ם שבח"ל לאו עוע"ז אלא מנהג אבותיהם, ותוס' שם הבינו דר"ל לאפוקי דא"י ונדחקו בהסוגיא דשם דתנא בא"י קאי וכבר ביארתיע במק"א דר"ל לאפוקי בא"י דבזמן הבית כשיד ישראל תקיפה אין ראוי להשרות כלל ביניהם עוע"ז בלאו דלא ישבו בארצך וע"כ גוים היושבים שם קבלו ז"מ ב"נ, וא"כ זרעם כשיעבדו ע"ז לא שייך עליהם מנהג אבותיהם בידיהם דהרי אבותיהם ע"כ לא היו עוע"ז, ומיהו אפשר שיהי' על דרכם דמאחר דנעקר יצרא דע"ז מהעולם נעקר מהכל רק עיקר הדבר דמנהג אבותיהם זהו רק בעכו"ם שבח"ל, וד"ז הי' בזמן פסיקת הנבואה מישראל פסק גם כח זה מעוע"ז שלא הי"ל אלא ע"י השתקעות בחשוקה ודיבוק בע"ז כידוע וכשאבדה עצה מבנים נסרחה גם חכמתם כמשז"ל וכן הי' בנבואה, ועל פרסיים ביחוד א' בוי"ר דלא הי' בידם אלא ע"ז שהניחו להם אבותיהם שלא היו אדוקים בה ורק המן הי' אדוק דצלם הי' חקוק על לבו החקיקה על לב היינו אדיקת הלב והוא הראשית דעכו"ם במינות שמצד החכמה שהתחיל אז בהם לעומת החכמה דתשבע"פ, והתפשטותה הי' במלכות יון שאז הי' ג"כ התפשטות דחכמת תושבע"פ בישראל שאז פסקה הנבואה לגמרי כמ"ש בס"ע, משא"כ בימי פרס דור אנכנה"ג דאז הי' בהם נביאים וחכמים כי הם הדור של סוף הנבואה והתחלת החכמה דתושבע"פ, ולעומת זה המן בקלי' סוף כל עוע"ז והתחלת חכמתם דרע וכל הנסים והישועות של ישראל הכל בכח התורה והנסים שבכתובים הם בכח אותם האותיות שנכתב בהם הנס שהם גופי תורה דהמשכת הנס, וכידוע ג"כ בענין פעולת השמות כי באותיות הכתוב בפעולת איזה נס רמוז השם הפועל אותו דבר כמ"ש בתיקונים שם הכותב מפסיק והמכתב מכתב אלקים ושם הדורש מפסיק לדעת לעות את וגו' וכדומה וגם בפשטיות הוא כן בכח אותם ד"ת וכ"ד מד"ת יש בו פרד"ס כידוע וע"פ הד' דרכים אלו הוא ג"כ כח פעולת הנס באותן ד"ת, ונסים של"נ ליכתב הם נעשים בכח התושבע"פ וזה התחיל אחר נס דאסתר ואילך:
פוקד עקרים · פרק ו׳, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Poked Akarim
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך פוקד עקרים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
