פוקד עקרים · פרק ו׳, ד׳

ודבר זה הוא עשירות של חכמה מרובה יותר שעיקר עומקה של חכמה בחריפות וחידוד הלכה הוא עי"ז וקבו"ה חדי בפלפולא וד"ז בא מתוך ההעלם שאין האור בהתגלות דאז"א בתנחומא ע"פ העם ההולכים בחושך ראו אור גדול על חכמת תושבע"פ, וכ"א בסנהדרין ע"פ במחשכים הושיבני זו תלמודה של בבל ששם הי' התגלות עומק הפלפול דד"ז גרם ג"כ גלות בבל דע"י הגלות והחורבן נסתלק התגלות האור ונפסקה הנבואה דמכאן ואילך הט אזניך ושמע ד' חכמים כמ"ש בסדר עולם, וכמ"ש בריש אבות דנביאים מסרוה לאנכה"ג היינו שמסרו השגת התורה לחכמים דראשיהם הוא אכנה"ג שנק' כן על שהחזירו עטרה ליושנה באמירת הגדול הגבור והנורא כמ"ש ביומא היינו דמצד השגת הנבואה שהוא בהתגלות הרי בהגלות מצד ההתגלות הוא בהיפך, אך מצד החכמה דתושבע"פ שהיא המגלה המסטורין דתושב"כ כמ"ש בשמו"ר מי שמסטורין שלו בידו כו' שהוא נעלם בעוה"ז רק מי שזוכין לעמוד על המסטורין וההעלם והשגת האור מתוך החושך דייקא הם משיגים דאדרבא הן הן גבורותיו וגדולתו ונוראותיו שגם בגלות ובחושך ד' אור לנו והאור שמתוך החושך הוא אור גדול יותר שיוכל להאיר גם בתוך החושך, וע"כ חכמת תושבע"פ הוא דוקא בכלי מכוער יותר דכפי תוקף החושך יותר כ"ה מאיר יותר ואור זה הוא במסטורין והעלם שאינו בהתגלות בעוה"ז ואדרבא מצד ההתגלות מראה ההיפוך כענין הגלות נגד גבורתו ונוראותיו ית' שנראה כחושך וכיעור והעדר האור והיופי, רק כשיבוא היום לד' אז נהי' כחולמים שיתגלה שכל החשכות של עוה"ז הי' רק כחלום יעוף ודמיון לבד ולא על האמת כלל, וזהו הי' הנס של פורים דנהפוך הוא אשר ישלטו וגו' שלא עשה עמהם אלא לפנים ולמה"ע ולא עונה מלבו כמו שהם ל"ע אלא לפנים שכל חטאי ישראל אינם שחרורית באמת רק ששזפתני השמש ובמעט כיבוס הולך השחרות כמ"ש בשהש"ר וכמ"ש בברכות גלוי וידוע שברצונינו לעשות כו', ואחשורש נק' ע"ש שהשחרו פניהם ש"י בימיו כמ"ש מגילה (י"א א') היינו רק שחרות חיצוני בפנים לפי שעה ואח"כ ליהודים היתה אורה זו תורה שזכו עי"ז דהדר קבלוה מאהבה כמ"ש בשבת (פ"ח א'), וכפיית הר כגיגית הי' על תושבע"פ כמ"ש בתנחומא (פ' נח') דלזה צריך יגיעה ובמ"ת שזכו כולם להתגלות כזה להיות פנים בפנים דבר ד' עמכם שהוא דוגמת נבואת מרע"ה, ואלו היו נשארים באותה מדרגה לא היו צריכים לשום יגיעה דתושבע"פ כלל אלא שהחטא גרם עד שא' אח"כ ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות כי נפשם יצאה בדברו מפני שהגוף לא הי' עדיין מזוכך כגופו של מרע"ה, אלא שמ"מ אלו זכו ושמעו כל הדברות מפי הגבורה הי' כל הגוף מזוכך כי הדבור ששמעו מפי הקב"ה נקבע בלב וע"כ האמונה תקוע בלבות בנ"י דלא עע"ז אלא להתיר עריות בפרהסיא ומכח יצר התאוה של חומר הגופני ולא שפקרו בגוף האמונה ח"ו שזהו א"א לזרע ישראל, והאפיקורסים הם מנפשות הערב רב ולא מזרע ישראל כידוע וכמ"ש בברא"ר דמי שאין מאין בה' עולמות אינם מזרע או"ה ואלו שמעו יתר הדברות הי' ג"כ נתקע בלב כן, ובדבור לא תחמוד האחרון שהוא הסוף מעשה שנעוץ במחשבה תחלה להיות בוסר בחלק חבירו שזהו שורש היצר המעלים השגת אנכי וגו' שהוא התחלת ושורש המכוון של כהת"כ כדרכו של יצ"ר היום אומר כו' עד שא"ל לך עע"ז כו' והכל להשלמת תאות יצרו בגופניית, ואלו זכו לקבלו מפי הגבורה הי' נעקר החמדה מלבם לגמרי כמו לעתיד דנתתי לכם לב בשר בוסר כמשז"ל שלא יחמוד לחלק רעהו ולא היו צריכים ליגיעה דתושבע"פ ג"כ ממילא עי"ז והם נתאוו לכך שיגיעו אז לתכלית השלימות כמו לעתיד, וגם הש"י הי' רוצה בכך כמ"ש מי יתן והי' לבבם זה וגו' אלא שהכל במשפט כי האדם נברא להיות ביחר בטוב בבחירתו וצריך עכ"פ פתיחה כחודה של מחט ומצד האדם, ובע"ז (ד' ב') לא עשו ישראל כו' שנא' מי יתן וגו' ופרש"י שבסיני נאמר והי' חסרים רק תפלה לומר תן אתה כמשז"ל (שם ה' סע"א) ואז הי' טוב כל אשר דברו גם בבקשת השמועה מפי מרע"ה ולא מפי הש"י אף שעי"ז למודים ושוכחים כמשז"ל וצריכים לעמל פה בתורה מ"מ עי"ז הי' לבבם ליראה יותר כי היראה בא מתוך ההעלם דעכ"א מה ד' שואל מעמך כ"א ליראה דע"ז כל בחירת האדם כאשר הוא בהעלם, ולגבי משה מלתא זוטרתי הוא כי הוא הי' במדרגות האהבה שזכו לה ישראל ג"כ בדברות ראשונות שמפי הגבורה דישקני מנשיקות פיהו וע"י ההעלם דהתגלות היא היראה שהיא כעבד לאדון דאי' מוראי, וזהו כל האוצר שיש להקב"ה בעולמו אבל מי יתן והי' לבבם זה ליראה וגו' שלא יבואו לניתוק היראה ג"כ ואלו א' תן אתה היו זוכים לקביעת היראה שבלב שלא ינתק כלל ובזה ממילא היו ניצוצים ג"כ מכל תאות היצר כידוע דהיראה שורפת ומבטלת כל תאות רעות וכמ"ש ולואי שיהי' מורא שמים כמורא בו"ד שכשאדם עו"ע אומר כו' והיו זוכים לשלימות התושבע"פ דאי יראת ד' אוצרי אין ואי לא לא וכפיית הר כגיגית הי' לפני שהי' גלוי וידוע לפניו שיחטאו ויהי' יצר תוקף ומונע וצריכים ליגיעה גדולה להגיע לאור מתוך החושך הגדול המאפיל והם דימו שרצון הש"י במה שכופאם הוא דוקא להיות יולד לעמל ויגיעה דוקא שע"ז נברא הבחירה והיצר: