פוקד עקרים · פרק ו׳, ה׳

ודור המדבר שהי' מקבלי התושב"כ ומשורש נפש מרע"ה היו הם חפצים ומשתוקקים לאור התגלות הזה דתושב"כ שאין בו העלם כלל שיהי' קבוע בלבם ושלא יצטרכו ליגיעה דתושבע"פ והוצרכו לכפיי' ע"ז, ובאמת רצון הש"י הי' ג"כ לזה שיהי' היראה נקבע בלב ולא יצטרכו לבחירה רק כחודה של מחט בהתחלת האתדל"ת בתפילה לומר תן אתה ולמה לכפות הר ושנעשה בהכרח ויגיעת בשר בכפיית יצר תן לנו לב ליראת ובהסרת לב האבן ולא יצטרך לכפיי' אבל לא הי' להם לב לדעת ולבקש ע"ז, ואף מרע"ה לא קאים אדעתא דרבי' לומר להם זה עד סוף מ' שנה כמ"ש שם בע"ז (ה' רע"ב) כי גם הוא דימה שרצון הש"י בכפיית היצר ביגיעת אדם דוקא שע"ז הי' כפיית הר כי פרנס לפי הדור והחסרון שבדור גורם חסרון מה בפרנס ג"כ כידוע, ומה שישראל לא היו עדיין בשלימות זה שיהיו ראוים להתעוררת תפילה זו כי באמת גם התעוררת התפלה מהש"י דע"כ תיקנו ד' שפתי תפתח קודם התפילה וכידוע פי' תפלתו שגורה ששגור ושלוח מלמעלה, ואלו הי' ראויים לזכות לכך היו מתעוררים להתפלל ע"ז מן השמים ועז"נ לא נתן ד' לכם לב לדעת וגו' דהם לא ידעו מעצמם כי הש"י לא נתן להם עדיין לב זו לדעת וזה גרם שגם מרע"ה לא עורר אותם לבקש זה, ובימי אחשורש שאז הי' הדור של התחלת חכמי תושבע"פ ומאהבת הנס נתקע בלבם החשק הגדול ליגיעת תושבע"פ שנגלה להם אז איך ע"י החושך בא אור גדול כענין שהי' בגזירת המן שע"י גזירתו להיות עתידים ליום הזה הוכרחו להפך הדבר שיהי' הגזירה להיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם והי' מחיית עמלק עצום ולזכות לקדושת היום קבוע לדורות למשתה עד דל"י וכו', שהוא השגת סודות התורה שלמעלה מהדעת שהוא חבור החו"ב שהם בתושב"כ ושבע"פ המתגלה בלב כ"י, וידוע מזוה"ק דהנגלה שבתורה שבהם כשר ופסול טמא וטהור כו' הוא מסט' דעה"ד טו"ר שעי"ז יש מציאת דארור המן וברוך מרדכי שהם שורש דטו"ר זלעו"ז, כידוע מכתבי האר"י דמרדכי הוא סוד יסוד דאבא המתגלה ברחל היינו השפעת אור החכמה המתגלה בשרשי הנפשות דכנס"י והוא האהבה והחשק לתושבע"פ שנתעורר אז בלבבות בנ"י ועי"ז זכו להשיג סודות בתורה וכל יקר שנעלם בראשונה, וכמ"ש בס' היכלות דעיקר זיו ושאר לשונות שא' שם על גילוי התורה הי' בבית ב' שלא שרתה שכינה יותר הרבה מבבית א', והנגלה שבתורה הוא לחמו בלחמי דנק' לחם דאורייתא וכמ"ד עה"ד חטה היתה כידוע דחטה בגימט' כ"ב אותיות התורה והוא הנגלה שמסט' דעה"ד כנ"ל שנתלבש בכתנות עור וקלף ואותיות אלו ולמ"ד גפן הי' ענבים סחטה היין עם השמרים שהוא ג"כ מצד עירוב טו"ר, וזהו ג"כ ביינה ש"ת דא' ביין יש שותהו וטוב לו ויש כו' כי זכה נעשית לו סם חיי שזוכה לעץ החיים, וזהו ושתו ביין מסכתי היינו לא כמו שזחטה ענבים כנ"ל ושתאו ג"כ חי שאינו מזוג כי חמרא פקחין שמעורר רוח חכמה באדם וצריך למוזגו במימה של תורה שיהי' החכמה ממוזגת ע"פ התורה דלולא זה יוכל לבא לאפקורסת כידוע ויין זה דמסכתי הוא היין המשומר בענביו שהשותיהו טוב לו כמ"ש וטוב לב משתה תמיד, וא' בב"ב (קמ"ה ב') דזו משנה או תלמיד ע"ש דנראה דתליא בפלוגתא דסיוע"ה הי' עדיף בסוף הוריות דמתם שלוח סיני עדיף שזהו דרך לימוד בני א"י הנוחים זל"ז בהלכה, ור"ז יתיב ק' תעניות דלישתכח מיני' תלמודא דבבלאה כמ"ש ב"מ (פ"ה סע"א) ע"כ הוא אמר העדיפות למשנה משא"כ רבא דהוא הי' מראשי המפלפלים מייסדי התלמוד בבלי כמ"ש הויות דאביי ורבא עכ"א איפכא ותרוייהו יין מסכתו הרומז למסכתות המשנה ותלמוד ושם גנוז ג"כ כל סודות התורה בהעלם כידוע ועז"נ שתו שכרו דודים שתו הוא ההשגה שמצד החכמה והדעת ושכרו הוא השגה שלמעלה מהדעת והוא מסט' דעץ החיים ויין המשומר בענביו ששכרותו ג"כ אינו מזיק וטוב לו וסת"מ ר"מ שבתורתו הי' כתיב כתנות אור בא' שזכה לאור המאיר ומנהיר פני חכמים בהלכה וי"א שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו כי גם הוא הי' טובי' גנוז בגוי' והאור נעלם אבל רשב"י זכה לגלות ההעלם כידוע בזוה"ק ועכ"א בגיטין (ס"ז א') שא' שמדותיו תרומות מתרומות מדותיו של רע"ק היינו שרע"ק הי' השורש דכלל תושבע"פ כולה גם מהנגלות ורשב"י שנה התרומות מתרומות היינו העומק ראשית משורש הנעלם שלמעלה מהדעת ויומא דהלולא שלו שאז הי' קביעות השורש דתושבע"פ מתרומות דרע"ק שהוא שורש הכל בכל הלבבות דבנ"י בל"ג בעומר שהוא תיקון ההוד שבהוד שמשם יניקת הנביאים החכמים הזוכים לכוון האמת בחכמתם, כמ"ש ב"ב (י"ב א') דמחכמים לא ניטלה שזוכין לכוין להל"מ ע"י טעמא דיהיב מצד שכלו וחכמתו והוא עדיף מנביא דיניקת הנביאים מצד מדת עצמם ובהוד שבהוד... יניקת הנביא' ומשם הוא התחלת יניקת נבואת החכמים שקבלו מהנביאים דהם מסרו לאנכה"ג וחכמים אבל השגתם אינה מצד מדת עצמה שהיא מדת הנבואה רק מצד מה שמקבלים משורש החכמה העליונה שהוא התחלת התגלות היש מאין באצילות העליון של השגה המתגלית לנבראים: