פוקד עקרים · פרק ו׳, ב׳

וזהו ענין יומא דהלולא שבפטירת הצדיקים כידוע מפטירת רשב"י ומצינו איפכא בז' אדר פטירת מרע"ה מתענין וכן כל תענית צדיקים שנז' במג"ת ובש"ע הם יום מיתת צדיקים אבל כולם מדורות הנביאים כי הנביא שמת לא נשאר מנביאתו בעוה"ז, וכן במשרע"ה שהוא שורש התושב"כ ד"ז א"א להיות נשאר בלבבות בנ"י כי מה שהוא בלבב חכמה של חכמ"י שהוא חכם דעדיף מנביא זהו חכמת תושבע"פ, אבל תושב"כ שהיא חכמת הקב"ה ונובלות מחכמה העליונה שבא משה והורידה לארץ משמת מרע"ה נגנזו מעיינות חכמתו וע"ז שמח מרע"ה כששמע ששאלו לרע"ק זו מנ"ל וא"ל הל"מ כי כל יקר שראתה עינו של רע"ק מה של"ר מרע"ה הוא חכמת תושבע"פ שרע"ק הי' שורש לה כמרע"ה לתושב"כ כידוע וחכם עדיף מנביא דבחכמת התושבע"פ יכולים להשיג כל יקר אבל הכל בהסתכלות דרך אספקלריא שאין מאירה שאינה אלא מהשגת לבו ויוכל השואל לשאול זו מנלך ושמא אתה טועה, [וכמשז"ל ביחזקאל גם בהשגת הנבואה שגם הם נגד מרע"ה הם כן ומדריגת כלל השגת הנבואה גם בנביא היותר קטן נגד השגת החכמה דתושבע"פ הוא כחילוק שבין נבואת מרע"ה לשאר נביאים שנחשב גם לגבי דידהו כרואה דרך הבדלת כמה מראות] וע"כ יש מחלוקת בתושבע"פ שזה מצד חכמתו משיג בע"א והכל דא"ח כי אין דעתן של בנ"א דומה זל"ז וכך ברא הש"י חילוק בהשגת חכמה של התחתונים, משא"כ כשמשיב הלל"מ שהוא הסתכל באספקלריא המאירה בחכמה העליונה שבזה אין טעות ושינוי וחילוף ומחלוקת כלל וכן בהשגת כל הנביאים ובעלי רוה"ק שחיברו הכתובים אף שנגד מרע"ה גם ראייתם נחשב באספקלריא שאין מאירה מ"מ נגד השגת חכמי תושבע"פ בחכמתם חשיבה כמאירה ולא שייך בהם מחלוקת כלל ועליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע ולא לשנות כלל, וע"כ במיתתם קבעו תענית כי במותם נגנזה חכמתם ומשא"כ חכמי תושבע"פ אדרבא במיתתם נקבע חכמתם כדרבונות בלבבות בנ"י ויוכלו להוסיף עוד, וע"כ מה שנקבעו תעניות צדיקים על חכמי תושבע"פ הי' רק אותם שנהרגו כרשב"ג וחביריו ורע"ק שהוא יסוד תושבע"פ אלמלא שנהרג הי' יום פטירתו יומא דהלולא רבא שאז הי' שורש הקביעות דתושבע"פ בלבבות בנ"י, ולפי שהי' בן גרים שגרם לזה קללת הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה הוכרח גופו שהוא חלק אבותיו ליהרג וכך עלה במחשבה לפניו ית' שיהי' השורש דתושבע"פ מתגלה בעולם בגוף כזה שצריך לשלימות הזדככותו ליהרג על קידוש השם דמסתמא הכל במשפט וכמ"ש כי הגוף של בן גרים שהגיע למעלה עליונה כמוהו שא' עליו מרע"ה יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי לא הי' אפשר שיזדכך להיות גם הוא קדוש כקדושה עליונה כ"כ להיות מוכן למעלה ומדריגה זו אלא ע"י שנהרג עקה"ש, וע"ז שאל מרע"ה זו תורה וזו שכרה כי מרע"ה ע"י התושב"כ שקיבל נזדכך גופו וקרן עור פניו שנעשה כתנות אור תחת עור וגם הוא הי"ל להזדכך ע"י תוקף החכמה דתושבע"פ שבקרבו שעלה עוד למעלה מעלה וחכמת אדם תאיר פניו לזכות לאור פני מלך חיים, והשיב כך עלה במחשבה כי השגת תושב"כ ונבואה עיקרה בלב שממנה תוצאת חיים לכל הגוף וא"א לזכות לנבואה אלא מה שהוא בר לבב שאין בו שום תערובות ופסולת ונטיי' לרע כלל והשגת תושבע"פ ועיקרה בחכמה שבמוח ואע"פ שגם היא עיקרה תלוי' בלב דלולי כן נק' מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין שדרשו ביומא (ע"ב ע"א) על מי שיש בו תורה ואין בו י"ש שהתורה והחכמה שלו אינו אלא כמחיר לקנות ולא שיהי' קונה באמת כי באמת הוא כסיל, וכמ"ש בדב"ר דמי שיש בו יר"ש כל התורה והחכמה נתונים בלבו היא יראת ד' היא אוצרו האוצר המחזיק להחכמה וזהו בלב אבל עיקר ההשגה במחשבה שבמוח ומשם אין כ"כ המשכת חיות לכל האברים כבהלב וכך רצה הש"י שיהי' המשכת תושבע"פ מהמוח דוקא שאין פועל כ"כ הארה בכל אברי הגוף כמו שהי' פועלת הנבואה לנביא, כענין שנא' בשאול ויפול ערום היינו בהתפשטות הגשמיות כי ע"י הנבואה נתפשט מלבוש הגופני דכתנות עור להיות כתנות אור כאדה"ר קודם החטא שהי' ערום היינו מכתנות עור הגופני, משא"כ החכמה אין פועלת התפשטות גופניות כ"כ, ועז"א (תענית ז' א') חכמה מפוארה בכלי מכוער וא"ל אי סנו הוי גמירי טפי שכך קבע הש"י שיהי' בכלי מכוער דוקא, וידוע היופי והשיעור שדברו חכמים הכל מצד המעשים הגופנים הוא כענין הלא כבני כושיים אתם לי וגו' וכן אל תראוני שאני שחרחורת וגו' כי ע"י כיעור הגוף לבו נשבר ודואג בקרבו ועי"ז הוא כלי לקבל ד"ת שיורדת רק למקום נמוך: