פוקד עקרים · פרק ו׳, א׳

והנה כל מה שנמצא בכתובים נסים בהולדת בנים הכל היה בפיקוד עקרות ושהסבה היה ממנה דגם ביצחק נאמר כי עקרה היא ואברהם כבר הוליד ישמעאל וזה לא הי' דרך נס כי לא יעשה הקב"ה נס בהולדות שכמוהו, ולפי שהאשה אין מצווה על פו"ר וע"כ אפשר שתהי' עקרה לא תוליד כי איננו צריך כ"כ להשלמת נפשה מאחר שלא נצטוית על זה אבל האיש שנצטוה ע"ז והוא צריך להלמת נפשו מסתמא הש"י לא ימנע הטוב להולכים בתמים וא"א שימנע מהם ההולדה כלל ושיצטרכו לנס, ואותם שנמנע מהם כדחמ"ו שעליהם נאמר לסריסים אשר ישמרו וגו'. טוב מבנים ובנות לא הובטחו להוליד רק ליד ושם הטוב מזה כי מאחר שמנע זה מהם מסתמא יודע שא"צ לזה להשלמת נפשותם ויש להם מה שיועיל להשלמתם טוב מזה כי עיקר תולדותיהם של צדיקים תורה ומצות, וגם כונת השארת התולדות בעוה"ז אינו אלא כדי שיעשו תו"מ ולפי שבמתים חפשי משאיר תולדותיו כיוצא בו שהוא הביאם לעולם והשאירם שהם יעסקו בתורה ומצות, וכבר א' בקה"ר ע"פ ד"ח כדרבונות כו' אימתי כמסמרות נטועים בזמן שבעליהם נאספים מהם שאז כל הד"ת שחידש בעוה"ז והמצות שסיגל נעשו נטועים וקבועים כמסמרות בקרב כל הנפשות מישראל, כי כל דור ההולך התו"מ שלהם נשארו ונקבעו בלבבות בנ"י בדור הבא דלולי כן מה התועלת באריכות הגלות והדורות הולכים ומתקטנים ואי' התקוה לזכות לביאת המשיח ב"ב מה שלא זכו בה דורות הראשונים שהיו גדולים וטובים מאלה אבל אף כי מצד הדורות עצמם הם מתקטנים ונק' עקבתא דמשיח שהנפשות הם מהעקביים מ"מ מצד מה שכל הזכיות של כל דורות הקודמים כולם וכל תו"מ שסיגלו בעוה"ז הכל נשאר קבוע ותקוע במעמקי הלבבות שבדור האחרון, ומצד כזה כל דור מאוחר יש לו יתרון הכשר מעלה וע"ד שמשילם בענים החכמה כננס ע"ג הענק כידוע כ"ה ג"כ בענין העבודה תו"מ, ומצד הזה הדורות הולכים ומתעלים ממעלה למעלה מצד יתרון הזכיות והמעלות המתחדשות בכדו"ד שהם הנשארים לעולמי עד משא"כ החטאים והחסרונות מיתה ממרקתן והם כלים והולכים ולא נשאר מהם כלום ורק הטוב הוא הנשאר והנקבע בכל הלבבות, וכן קבלתי בפירוש כי הגם שהדורות הולכים ומתמעטים הנקודה שבלב הולכת ומזדככת בכל דור, והיינו מה שבמעמקי הלב שהקב"ה לבן ש"י כמ"ש ע"פ צור לבבי והוא שורש השכינה השוכנת בלב בנ"י ובתוך טומאתם והיא הנק' כנס"י שהיא קיבוץ הקדושה של כל ככלות ישראל והיא שורה בלב כ"א בפרט וקדושת כנס"י מתעלה בכל דור ע"י תוס' סיגול מצות ומע"ט של כ"י והתחדשות תשבע"פ של חכמי הכנס"י שאין לך דור שאין בו התחדשות חכמת התושבע"פ של חכמ"י שבאותו דור ועי"ז נוסף קדושה בכלל הכנס"י שהטוב שבהם הוא הנשאר ואין נכלה, וזהו תוס' קדושת השכינה השוכנת במעמקי הלב של כ"י המזככת את לבם בכל דור מצד תוס' קדושה הנוספת במקור הכנסי' בכל דור והן הם התולדות ש"צ. וז"ש ז"ל זה ספר דניאל שנק' על שמו שהוא הי"ל ליד ושם טוב מבנים ואין הכונה על זכרון הדם לבד דמה נ"מ לאדם אם יזכרו שמו בעוה"ז וגם ע"י הבנים אין השם נשאר לדורות עולם כי בשכבר הימים הכל נשכח ולא נודע שם ה דורות הקודמים כלל, אבל ידוע כי שם האדם הוא שורש החיות שלו וזה נשאר ע"י התולדות הנמשכים משורש האב שיש בהם משורש החיות, וזהו ס' דניאל דמה שנק' על שמו מורה דהד"ת הכתוב שם זהו שורש חיות הנפש דדניאל והרי נשאר כל שורש חיות עצמו וזהו השארה טובה מבנים ובנות שהם רק מה שהוא שורש להם, וכן עיקר התולדות ש"צ תורה ומע"ט הם עיקר החיות שלהם וזה נשאר בעוה"ז כידוע בפי' דשבק חיים לכל חי: