פוקד עקרים · פרק ה׳, ט׳

ורמב"מ בהא"ב כ' דגיירן ופשטות הכתוב ל"מ כן דע"ז לא אמרו לו אביו ואמו האין וגו' וגדולי ישראל נשאו גיורות כיהושע ולרחב ורז"ל קראו לזה מרד וא' שם (ט' סע"ב) היא איוה לד' טמא, ואף שהמ"ל שם כ' ליישב זה הואיל ונתגיירו לשם איש ולא לש"ש ושלא כדין קיבלה ע"כ מחשיבן הכתוב כגויות ע"ש בשמשון ושלמה, הנה מאחר דהכתוב ורז"ל חשבוה לעכו"ם שפיר קרינהו בנות הערלים אף דתתגייר כיון דאינו גרות כראוי ורז"ל א' שם דע"כ נתלו חייו בד' טמא בלחי החמור והוא לפי שנתאוה לבשר חמורים ואע"פ שנעשה לו נס בזה וניתן לו חיים מ"מ הי' ע"י דבר טמא כמו שהוא הושע את ישראל ע"י דבר טמא דעי"ז היתה התואנה בפלשתים ואף דמאת ד' הי' להיות מפני ההליכה אחר עיניו לא הי' מתאוה לה ולא נוגע בה רק משתדך לבד דכל חשק פלשתים להתדבק בישראל כמ"ש בסוטה (י' א') דכ"א הביא לו אשתו לביהא"ס שתתעבר ממנו וכן אבימלך שלקח לשרה וגם פרעה, הענין כי מצרים ערות הארץ יסוד דבקלי' כידוע וז' בנים הי' למצרים והו' הוא כסלוחים אשר יצאו משם פלשתים ככתוב פ' נח ומסתמא כל מספר ז' שבכ"מ הם נגד ז' מדות הידועים והו' היא היסוד ונמצא פלשתים היסוד שביסוד דקלי' וע"כ הם נק' ערלים ביחוד בסתם בכ"מ בלשון הכתוב כמו ש"א (י"ד) ונעברה אל מצד הערלים והם ד' יהונתן שהוא היסוד דקדושה כמש"ל שהוא כמשיח ב"י ע"כ בא לנצחם מצד שהם ערלים, ושם (י"ז) מי הפלשתי הערל הזה והי' הפלשתי הערל הזה והם ד' דוד שהי' מכתו תמה שנולד מהול וא' תחלה כי חרף וגו' כי ברית הלשון נגד ברית המעור ותלוי זה בזה ומפני היותו ערל ושורש טומאת היסוד וברית המעור ע"כ הוא ג"כ שורש טומאת ברית הלשון ג"כ שהוא מדת המלכות פה תושבע"פ קרי' לה כי יסוד ומלכות מחוברים יחד, וע"כ הי' דוד המנצחו וא' שיהי' כארי ודוב שהכה דמצד הערלות נמשל כבהמות ובמיתת שאול ויהונתן שהם שורש קדושת הברית וציס"ע שבאותו דור אמר [ש"ב א'] פן תעלזנה בנות הערלים על הפלשתים שהם ההיפך זה, וזה טעם מ"ש שאול לדוד שיתחתן בק' ערלות פלשתים כי מ"ש דוד ואנכי איש רש ונקלה ר"ל במעלה כי קדושת המלך רבה והמתחתן עמו ראוי להיות ג"כ קדוש כמוהו ודהע"ה הי' מקטין א"ע נגד כ"א וע"כ א"ל שאול כי יחפוץ רק בניצוחו נגד ערלות פלשתים שבזה יבורר תוקף קדושתו נגד הטומאה שלהם בזה: