פוקד עקרים · פרק ה׳, י׳

והנה אז"ל אין לך ירוד שבשבטים יותר מדן והוא מן הנחשלים אחריך שהי' הענן פולט והי' לעמלק אחוזה בהם לזנבם ולומר טול מה שבחרת כי הי' בהם הפסולת דפסל מיכה שבעט באנכי שהוא שורש היהדות שמזה נמשך טענה נגד אות הברית שהוא שורש היהדות סימן המבדיל בין ישראל לעמים ויהודה הוא הגדול שבשבטים שורש היהדות שכל הכופר בע"ז נק' יהודי כי למוד השבט הזה לשרוף ע"ז כי הוא נק' כולו ע"ש של הקב"ה להיות דבוק באלקים חיים ואפי' שנראה לו כן כענין יהודה בתמר שנראה כהולך בשרירות לבו ואחר תאותו שהוא היפך הדביקות בהש"י כנז"ל, אבל הש"י העיד מאתי יצאו כבושים והי' עסוק בזה לברוא אורו של משיח שהוא המברר שכל תאותן ש"י אינו אלא להש"י כמשאז"ל וכן דוד בבת שבע, וע"כ נתחברו יהודה ודם במלאכת המשכן והמקדש כמשז"ל וכן לעתיד עם משיח כמ"ש בזוהר כי כ"י נק' ע"ש יהודה שהוא המברר שכולם כנסי' שלימה אין בהם פסולת ולא ידח מהם נדח וזנבא דארי' ארי' איהו, ודן שנק' גור ארי' כיהודא הוא זנבא דארי' אשר עמלק חשב לזנבו ולא עלה בידו דגם הוא ארי' וידיו עמו כאחד וגו' כמיוחד שבשבטים זה יהודה שהשוה לו, ובניצוח פלשתים זה יהודה שהשוה לו, ובניצוח פלשתים הי' שמשון מדן הראשון ודוד מיהודה האחרון ג"כ נתחברו יחד ודהע"ה הוא שורש כל הכנס"י שהיא מדת מלכות שמים כידוע ושמשון הוא הזנבא היינו מדת היסוד בה, וידוע דאשת זנונים רודפת לעולם אחר א"ח לגנוב ולגזול שפעה וזה הי' כל רדיפת פלשתים לבנ"י וחשקם להתדבק בשמשון ביחוד ותחלת ניצוחו להם הי' ג"כ עי"ז גופו דייקא שיתחבר להם דבזה יקלוט הני"ק שבהו שהוא המחי' אותם וכפי שרשם ברע כן השורש הקדוש שיונקים חיותם דזלעו"ז עשה אלקים והכח שלעומתו בקדושה כשיקלוט הני"ק שבו אליו ויתאחד עמו אז ממילא יכלה וינוצח כח הרע ובאותו כח שהם רוצים לינק החיות והשפע מקדושה באותו כח עצמו יוכל אדרבא לשוב גם מעט הני"ק שבו אל הקודש, ולפ"ז הי' הכנה לקליטת הני"ק מהם זה גרם טעות שמשון לחשוב דהיא ישרה ושבה היא הני"ק שיוכל לקלטו ע"י שישאנה ובאמת היא היתה רק הכנה לזה ועיקר נצחונו הי' אלו לא טעה ללכת אחר עיניו ולהביט אל מה שהוא רצון הש"י לבד דהיינו בקשת התואנה לבד אז הי' מנצחם לגמרי עד היסוד בם אבל לפי שנחשב לו למרד הכם רק שוק על ירך הם הירכין שסביב היסוד ולא נגע עד היסוד לכלותם לגמרי, ואח"כ שהי' טוחן בבהא"ס כדרז"ל על אלו ודאי אא"ל שיגיירם וזהו שורש הירידה דדן שהי' הענן פולטן כאלו הם חוץ למחנ"י ואינם בכללם ח"ו והיינו בבאית ארמית שא' בעירובין (י"ט א') דמימשכא ערלתו ולא מבשקר לי' ונדמה לעכו"ם כי לולי כן א"א להתחבר כנ"ל, ועכ"א תמות נפשי עם פלשתים שחשב ח"ו נפשו אבודה ג"כ עם פלשתים להיות כמוהם ובחר במס"נ בשביל ישראל ושינקום עי"ז נקם עיניו כי יתקן ג"כ בזה מה שחטא בעיניו דא"כ יוכל לנקום נקמתו ע"ז מהם ועלתה בידו כי רבים אשר המית במותו וגו' כי במס"נ למיתה קלט הני"ק מהם כידוע בסוד י' הרוגי מלוכה כנז"ל ג"כ, וע"כ שבט דן עצמו דייקא הוא המאסף לכל המחנות להשיב כל האובדים והנדחים מזרע קודש בין העמים אל הקודש כי כח דן הוא מדה"ד כהוראת שמו וכמ"ש דן ידין וכמ"ש פסחים (ג' א') בההוא דא' דוני דיני שזהו שורש שבט דן, וידוע בשם מדה"ד שהוא שם אלקים שם אחיזת האומות כי יש ג"כ אלהים אחרים אשר חלק לכל העמים והמה לא אלקים רק מצד דזלעו"ז עשה אלקים היינו משורש שם זה נעשה הזלעו"ז כי בשם זה הוא כח פעולת הטבע המטעה לבנ"א לחשוב שהכל דרך הטבע, וזה תחלת בריאת העולם בשם זה ואח"כ שיתף מדה"ר היינו לישראל עם קרובו זרע יעקב שיש להם אחיזה בשם זה דהוי' של מדה"ר שהוא מדת יעקב אבל עשו ועמלק הראשית דגוים הם באים מיצחק דאחיזתם במדתו וניצוח שמשון שבא מדן הוא ע"י גבורתו שהוא כח טבעי וכפלשתים הבאים בנצחונו של גליות אבל סופם שתאבד ואבדו עמו כי הם באו בגבורת בו"ד, אבל גבורת שמשון אינו גבורת בו"ד רק ע"י שהי' נזיר אלקים ומן הבטן כח אלקים ומדת הגבורה שלמעלה היתה בקרבו וידע שכל כחו וגבורתו מאתו ית' וקודם מותו ביקש אד' הוי' זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלקים ואנקמה וגו', פתח אד' הוי' שכל כונתו לייחד קבה"ו שהם ב' שמות אלו וכנודע דבמס"נ למיתה עולה בסוד מיין נוקבים לשכינה ולהתעוררות הזיווג, וזהו זכרני נא כענין וזכרת את אמתך והוא שהי' שופט ישראל וראש הדור הי' שורש לכלל הכנס"י שבאותו דור ועי"ז הזכירה לטובה ממילא יתחזק כחו וגבורתו משם האלקים שממנו יניקתו, וכן דינה שמה מעיד עלי' שהיא מצד מדה"ד וע"כ מנעה יעקב מעשו שידע שיחשוק בה כי שייכה למדתו שיונק אבל היא מצד הקדושה ומ"מ הי' אחיזה לאותו נחש החוי בה עד שהי' קשה לה לפרוש, אבל סוף שבנ"י הרגום כולם וקלטו הני"ק שבהם והחזירו אל הקודש בזמרי בן סלוא כנודע דהיא נתגלגלה בכזבי והיינו ע"י חטאה במה שלא רצתה לפרוש אף דהוא ע"י הזוהמא שהטיל בה סוף סוף נכנס בה זוהמא דע"כ נק' הכנענית כמשז"ל ע"פ שאול בן הכנענית דע"י שנבעלה לכנען נחשבה כמוהו, דמסתמא גם באשה דכמהילא דמיא כשנבעלת לעכו"ם אינה עוד כמיהלא וכבועל ארמית אלא דהכל רק למראית עין דהרי המשוך א"צ לחזור מדאורייתא אלא משום מה"ע, ועוד דגם ערל גמור מישראל נק' מהול רק מצד מה"ע לא מבשקר דאין היכר למה"ע וכן באשה מצד הזוהמא, ורז"ל א' דנענש ע"י שהטמינה מעשו דהיתה מחזירתו למוטב והי' בזה גמר התיקון כשלא הי' יוצא ממנו עוד עמלק שהוא הראשית דכל עכו"ם והי' השם שלם והכסא שלם דהי' נשארים כלם כגוף בלא ראש: