פוקד עקרים · פרק ה׳, ח׳

והנה שמשון שנקרא על שמו של הקב"ה ויעקב דימה עליו שהוא משיח והכתוב מעיד עליו שהחל רוח ד' לפעמו שהי' בעל רוה"ק ודאי שהי' מלא קדושה ומרוחק מתאות בתכלית בפרט שהי' נזיר אלקים, וענין הנזירות הוא פרישות מתאות והוא הי' נזיר מבטן כי נוצר כך ולפיכך תמהו עליו אביו ואמו האין וגו' כי הם ידעו שאיננו משוקע בתאות והוא השיב דישרה בעיניו דהוא מכיר שהדבר ישר, על שם זה נקרא ישראל וישורן שהוא לשון (ישרות) ואנו אומרים מאהבתך וגו' ומשמחתך וגו' קראת שמו וגו' כי באברהם הוא האהבה וביצחק הוא השמחה שמצדו היין דישמח לבב אנוש וכן שלחן בצפון דכל שמחה באכילה ושתי' כמשז"ל דאינו אלא בבשר ויין וכן הוא נק' לשון צחוק על שם השממחה, וכמשז"ל במד' ובזהר דנתרבה הצחוק והשמחה בלידתו ויעקב הוא קו היושר מחובר משניהם וע"כ מהאהבה ומהשמחה נק' שמו וגו' ע"ש הישרות, ומה דבלבך על רחמך מה דברחמך עלך ע"כ לישרי לב שמחה ואין שמחת ישראל אלא בד' מעוזם וא"א להיות לבו שמח בהש"י כאשר הוא ממולא בתאות גופניות שהם ב' הפכים כי הש"י קדוש ומרוחק מתאות וא"א ליכנס בלב ב' הפכים ורק מי שלבו ישר שאינו נוטה לשום תאות זוכה לשמחה, וע"כ פקודי ד' ישרים משמחי לב שהם מכניסים ישרות ללב להוציא תאות כמ"ש רמב"ם בהא"ב דאין אדם מלא תאות אלא בלב פנוי מד"ת ואז"ל אם פגע בך מנוול זה הוא יצר התאות שהוא מנוול כמ"ש בשבת אשה חמת כו' והכל כו' משכהו לבהמ"ד כי חמידו דאורייתא הנכנס ללב מוציא חמדות זרות המנוולות מן הלב וע"כ הם משמחי לב שיוכל לשמוח בהש"י שהוא ע"י הדביקות בו ית' כשמחת חתן וכלה ואתם הדבקים וגו' חיים וגו' כי הדביקות נותן חיים שהוא היפך התאוות שמהם המות שנגזר לאדה"ר ע"י תאות אכילת עה"ד, ויעאע"ה לא מת לפי שהי' נקי מתאות כי הוא הי' דבוק תמיד בשם הוי' שהוא מדריגתו ולא ניתק לעולם מדביקותו ולפיכך א"א למיתה לחול עליו ואף שמשון נק' על שמו של הקב"ה כמשז"ל ועכ"א דכשראה יעקב שגם הוא מת א' לישועתך קויתי ד' שחשב תחלה שלא ימות כלל כי הי' ג"כ דבוק בהש"י תמיד דע"כ נקרא על שמו ומנוקה מכל תאוה, ורז"ל אמרו בסוטה דשמשון הלך אחר עיניו ובאמת הוא הי' בדוגמא דלמעלה, ולפי שהתחלת כניסת התאות הוא ע"י העין רואה עי"ז לב חומד ועיניו של שמשון צופות רק למה שהוא רצון הש"י כמו שעיני הש"י רק אל צדיקים ואל יראיו להשגיח ע"מ שהם רוצים ועכ"א כי ישרה בעיניו שסמך על ראיית עיניו שיש בזה ישרות ולא נטיי' לשום תאוה רק שכך רצון הש"י, אבל הוא טעה בזה במה שחשב דמאחר דישר בעיניו ע"כ תלה הישרות בה לומר דגם היא ישרה דלולי כן לא הי' חושק לה והאמת דהי' מד' אבל רק לבקש תואנה בפלשתים ולא שיחשוק לה באמת כלל ואף שהוא נקי מתאות דמה שרצה הי' מאת ד' מ"מ מה שסמך ע"ז וחשק עי"ז לה עצמה לחשוב שהיא ג"כ ישרה זהו נק' הליכה אחר עיניו ושמרד בעיניו: