וכשיבוא משיח הכל עבדים לישראל כמ"ש בעירובין (מ"ג ב') כי אז יתברר לעין כל ההבדל שבין ישראל לעמים דרק ישראל קרויים אדם וכל העכו"ם לא נבראו אלא לשמשם ולעבדם כחמור וכל בע"ח שנוצרו לצורך עבודת האדם וגם הם יכירו ויודו שאין קרוי אדם אלא ישראל משא"כ בעוה"ז כשהם לעצמם גם הם מתייחסים לזרע אדה"ר וקרויין בני אדם כי אינם כעבדים להיות קנין להאדם מישראל אבל מ"מ בהתייחסות לישראל לבשר אחד להיות הולד קרוי של שניהם ויתייחס אחר שניהם כי נחשב כעירוב זרע אדם וזרע בהמה ובבהמה העיקר הוא זרע האדם דאיכא למ"ד אין חוששין לזרע אב כלל וגם למ"ד חוששין אינו עיקר כמו האם ולא שייך בבהמות יחוס כלל וה"נ בעכו"ם וישראל, ואפשר דזה טעם דא"ל לשכם וחמור כי חרפה היא לנו כידוע דברי החכם ומזכירו רמב"מ בח' פרקים שא' חוש המישוש חרפה היא לנו וכבר לגלוגו עליו שזהו למשוקעים בתאות ככל העכו"ם משא"כ לישראל קדושים הרי יעאע"ה א' הבה אשתי כי מלאו ימי ולא נתבושש כלל ולא הי"ל לחרפה לפי שלא נתכוין אלא להעמיד תולדות ולא הי"ל אלא לב להוציא בשר וע"ז הי' היצירה דעזר כנגדו כדי לפו"ר וכן אדה"ר קודם החטא גתיב בי' ולא יתבששו רק אח"כ שנכנסה בו תאוה להתכוין להנאת עצמו לבד שזהו כל ענין עטיו של נחש שהכניס באכילת אה"ד וכמשז"ל על ישי אבי דוד אפי' חסיד שבחסידים מתכוין להנאתו והוא מאותן שמתו בעש"נ הרי דזהו העש"נ ואז התחיל הבושה, ושמעתי כי דברי החכם הן הם דברי חז"ל סוטה (ה' סע"א) בשר בושה וכו' הרי כי ענין בשר [שרומז בכ"מ בתנ"ך על אותו אבר כמו ריר בשרו מזובו וכדומה] הוא בושה לאדם, ומ"מ זה אמת דרמז זה במלת בשר אינו אלא לאחר חטא אדה"ר כי הרי מקודם שהי' ראוי לחיות לעולם לא שייך בו הרמז דרימה דמשמע דהיינו במותו שעתיד להיות רמה ותולעה והא בהא תליא דע"ז שנעשה לו ענין הבשר לבושה לפי שהוא מרגיש תאות גופו הוכרח להתרקב ולהיות רימה, ויעאע"ה שהי' כאדה"ר קודם החטא דלא יתבוששו לא שליט בו רימה ותולעה כמ"ש בב"ב (י"ז א') וכל ישראל קדושים הם דהיינו פרושים מתאוות מלהיות שקוע בהם כאו"ה, וזהו חותם המילה שבבשרינו דעי"ז לא נתבייש עוד מאבר זה ולא יהי' לנו לחרפה שהרי המצוה הגדולה חותם מלכנו ית' שעלינו הוא באותו אבר ובזה נתקדש שיהי' כונתו לקדושה, ואע"פ שעדיין מעורב כונת תאוה זהו מצד שאור שבעיסה שנעשה ע"י העירוב טו"ר בחטא אדה"ר אבל שורש רצון איש הישראלי זרע יעקב הוא רק להעמיד תולדות ולב להוציא בשר לבד משא"כ כל העכו"ם ערלים אין כונתם אלא למילוי תאותם לבד וזהו שורש רצונם בד"ז ועכ"א שאצלינו זה חרפה ובושה כנ"ל:
פוקד עקרים · פרק ה׳, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Poked Akarim
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך פוקד עקרים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
