פוקד עקרים · פרק ה׳, ו׳

ועיקר איסור ההתחתנות הוא מצד קדושת הברית וכמפורש בתורה גבי דינה דאז עדיין לא נאסרו בחיתון באומות אף שלא יתגייר ואף דאבות שמרו כהת"כ עד שלא ניתנה לא היתה דינה מחויבת לקיים והיא לא רצתה לצאת כמשז"ל ע"פ ויקחו את דינה ואפשר דאח"כ היתה מגיירתו וגם אפי' לא יהי' נימול מ"מ כל שיקבל עליו לשמור ז' מצות ב"נ ובדין היתה מותרת לו הי"ל למס"נ להצילה, אבל משניתנה מילה לאאע"ה כבר נבדלו זרעו בד"ז מכל העמים ואי אפשר לו להתחתן עוד ועכ"א לא נוכל וגו' לתת וגו' לאיש אשר לו ערלה הרי באו רק מטעם זה לומר שהוא דבר שא"א לנו להתחבר, וכן מנוח א' לשמשון ראין וגו' לקחת אשה מפלשתים הערלים א"ל רק מה שהם ערלים ר"ל דע"כ א"א להתחתן ולהתחבר עמהם להיות לבשר אחד כי זה בשר קודש וזה בשר חמורים, והמילה נק' בשר קודש (ירמי' י"א ט"ו) ע"ש ברש"י וערלות העכו"ם נק' בשר חמורים ביחזקאל (כ"ג ב') ע"ש ברש"י ומייתי לה בברכות (כ"ה ב') לענין ראיית ערות עכו"ם, וביבמות (צ"ח רע"א) לענין דאין אב לעכו"ם הכל לענין אבר הערלה ואף דגויות נמי כמ"ש בברכות (נ"ח א') דבא על חמרתא מקרא דבשר חמורים ובנידה (ס"ה א') לענין עיבור ולידה בקטנות בגויות, והיינו דגם הגוי' נקראת ערלית מצ"ע לא מצד שנולדה מערל ואף שאין ערלה באשה אין הערלה נק' אלא ע"ש או"ה כדתנן נדרים (ל"ב א') מקרא דכל הגוים ערלים, וכמו שהנימול נק' ערל כי אין כריתת הערלה בו פועלת כלל להכניס קדושה כי עצמותו בשר חמורים שאין מקבל קדושה כלל כך גם בשר האשה באותו מקום הוא בשר חמורים ורק בישראל דעצם האבר נקרא בשר קודש שע"כ גם הערל דהם נקרא מהול שאע"פ שלא נכרתה הערלה מ"מ כבר נולד בקדושה והאבר הוא בשר קודש וה"ה בכלל מהול, וכל בנות ישראל אמרו ע"ז (כ"ז א') אשה כמאן דמהילא דמיא וחשיבא מהול כי גם בשרה נק' בשר קודש וע"כ א"א שיתחברו יחד כמו שלא יתחבר אדם עם בהמה וחמור כי א"א שיתערב זרע אדם עם זרע בהמה כך זרע ישראל בעכו"ם אף שיוכלו להתערב בפעל ולהוליד ולד אין זה הולד שרצה הש"י בבריאת העולם שבראה לשבת ושיפרו וירבו, ותדע שהרי מצות פו"ר א"א לקיים בזה למאי דקיי"ל דהאיש מצוה על פו"ר ולא האשה, וגם בב"נ [קודם מ"ת] המצוה על האיש לבד ובההוא לעולם הולד הולך אחרי' דישראל על גוי' ולדה כמותה ואין קרוי בנם ועכו"ם על ישראלית הולד ישראל ועיקר דא"צ גירות כמ"ש במק"א, ואף לפמש"ל דמתייחס אחר אב העכו"ם ג"כ מ,מ לענין פו"ר אלו עכו"ם מצווה ודאי דלא קיים בו והתייחסותו זה אינו התייחסות גמור ליחשב בנו ממש דזה א"א שהרי גם אחר אבותיו העכו"ם וכ"ש זה דישראל הוא נחשב מתחלת יצירתו דא"א שיתייחס אחר עכו"ם ואין התייחסותו בזה אלא ע"ד התייחסות גר לאבותיו עכו"ם, ולענין ליקרא שיצא מב"ב של פלוני שלענין זה הוא שנת"ל דכמו שאומרים כן על גר שיצא מחלציהם ה"נ ע"ז אבל לא שקרוי בנו באמת, ולענין פו"ר להסוברים דב"נ מצווים גם עתה עכו"ם שהי"ל בן ונתגייר כיון דהוא מעתה כקטן שנולד ולענין עריות פקע מיני' יחס אבותיו אם לא משום גזירה אפ"ל דה"נ לענין פו"ר דגבי אב לא נחשב בנו אליבא דר"ל ביבמות (ס"ב א') בהי"ל בגיותו ונתגייר הוא דל"ק מט"ז ה"נ כשנתגיירו בנים, אלא דבזה תליא במחלוקת דר"י ס"ל דקיים, אבל הכא י"ל דגם ר"י מודה דטעמו שם כ' בתוד"ה ר"י משום הואיל בגיותו קיים ואז הי' נק' בנו שעשה א' נפטר גם אח"כ ע"ש וזה לא שייך כאן דמתחלת יצירתו הוא ישראל ולא נחשב בנו מעולם כלל, והטעם שחילקו שם בין עכו"ם לעבד דל"ל ייחס כלל וגוי בגיותו י"ל ייחס היינו דעבד כל עצמותו דומה לחמור ובהמה ודילפי' קידושין (ס"ח סע"א) מעם החמור ושם (ס"ט א') דולד במעי שפחה כבמעי בהמה ושם (ס"ב רע"ב) דשפחה ונשתחררה מעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת משא"כ עכו"ם ונתגיירה והיינו אין כל עצמותו כבהמה רק על אבר הערלה לבדו הוא שא' דהוא בשר חמורים, וזהו כלפי ישראל לבד שהם מולים והוא בשר קודש וכלפי דידהו הוי האי בשר חמורים ואין להתייחס זה עם זה, וכן מ"ש אין אב לעכו"ם היינו כשהולד לידותו בקדושה והוא ישראל ולגבי ישראל ה"ה כחמור ובהמה וכן מ"ש יבמות (ס"א רע"א) אתם קרויים אדם ולא עכו"ם דאמעיטו עכו"ם מתואר אדם רק במקום שמדבר מישראל שהם קרויים אדם והיינו דכלפי ישראל שהם עיקר צורת אדם שבמרכבה גם כל עכו"ם אינם בכלל אדם רק כבהמה בדמות אדם אבל מצ"ע גם כל ב"נ בכלל נפש אדם וע"כ י"ל יחס בגיותן משא"כ עבד דמצ"א ג"כ דומה לחמור בהיותו קנוי לאדם לעובדו כבהמה הנעבדת לאדם: