פוקד עקרים · פרק ה׳, ב׳

והתעוררות כל דבר כפי מה שהוא מן השמים הוא להיות בתכלית השלימות וכמו שיהי' מלכות המשיח העתיד להגלות ב"ב כי יבוער הרע וע"כ יהי' ממילא הכל עבדים לישראל כי זהו כל עיקר מלכות ישראל והרמת קרנם כפי התרוממות שלימות הבריאה ואיבוד ההיפך ומלכותם הוא התעוררות מלכות שמים להתגלות בעולם כי ישראל הם חלק אלוק וכן מלכותם חלק ממלכות שמים דע"כ מברכין על מ"י שחלק מכבודו ליראיו וקראם יראיו שהיראה היא מצד מדת מלכותו ית' וע"כ על המלך תוקף היראה דכיון שכרע שוב אין זוקף כידוע משא"כ לאחרים אומרים שנתן מכבודו לבו"ד, וע"כ בשהע"ה נא' וישב על כסא ד' כי הוא הי' סיהרא דאשלמותא בתכלית השלימות עד שהי' ראוי להיות משיח אלמלא נשיו שהטו לבבו כידוע וכן בהתחלת המלוכה בימי שאול אף שהמלכות היתה שאולה בידו כמשז"ל ענין מלכותו קודם מלכות דהע"ה הי' דוגמת ביאת אלי' שהוא ג"כ מזרעא דבנימין לפני ביאת ב"ד ב"ב וכמו שאלי' לא טעם טעם חטא דע"כ חי לעולם וכמשז"ל הרי אלי' שלא חטא כו' כ"א על שאול ביומא (כ"ב ב') דבתחלת מלכו הי' כבן שנה שלא טעם טעם חטא וכבר הניח לו ד' מכל כחות הרע ע"כ עליו מצוה זו להחרים ולכלות לגמרי גם השורש ובנימין ה"י הוא מד' שמתו בעש"נ כמ"ש בשבת (נ"ה ב') דאעפ"י שלא הי"ל שום חטא מ"מ לא ביערו עדיין שורש מציאות הרע מן העולם שהוא עטיו של נחש שיש בכל צאצאי אדה"ר, וכמשז"ל ע"פ בעוון מלא אפי' חסיד שבחסידים כו' וישי אבי דוד ג"כ מאותן ד', וזהו העטיו של נחש שנחשב לאדם גדול כמותו לעון מה שלא ביער שורש הרע שלא יהי' לו שום תאוה להנאת עצמו כלל כי שורש עש"נ הוא בתאוה שבזה הסית לאדה"ר באכילת עה"ד שהוא התאוה הראשונה שפגע והושאל גם לשאר תאות כמ"ש אכלה ומחתה והלחם אשר הוא אוכל, ולפי שאדה"ר חטא בזה מיד ביום הבריאה דו' ימ"ב שאז הי' התחלת הבריאה וכל כחות הנבראים הוא כפ"מ שנקבע בהם בו' ימ"ב ובחטא אדה"ר נקבע זה בטבע בריאת האדם וע"כ מצד שהוא אדם א"א לבער יצר זה לגמרי וכן אין תיקונו ע"ד זה וכמ"ש ביומא (ס"ט ב') באנכה"ג וכ"א במדה"נ על ושמו לבן דאתלבן ולא יבוטל לגמרי דל"י חמידו דאורייתא ע"ש, ואלי' שהי' נקי לגמרי והוא מלאך הברית נהפך למלאך ויצא מצורת אדם וכל זמן שהי' בלבוש אדם הי' מקנא על הברית וטוען נגד ב"י עזבו בריתך וגו', ושורש קטרוג עמלק שהוא שורש הרע הוא ג"כ בזה כמשז"ל חיתך מילותיהם כו' טול מה שבחרת כי עיקר האות בין ישראל לעמים הוא הברית קודש שבו שורש הרע דאו"ה דאפי' המולים נקראים ערלים ושורש הטוב דישראל דאפי' הערלים נקראים מולים כמ"ש בנדרים, וטענת עמלך כי גם ישראל אין נקיים לגמרי דאפי' חסיד שבחסידים כו' ומשיח ב"י המוחה כל זכר עמלך שיהי' נקי לגמרי סוף נהרג ע"י גומ"ג ונא' עליו והביטו אשר דקרו כמשז"ל בסוכה (נ"ב א') משמע פשטי' כאלו ישראל דקרוהו והיינו דמצד עצמו ודאי הי' משפטו שלא למות כלל רק לפי שלא נהפך למלאך כאלי' ויש לו חיבור עם שאר בנ"א מישראל להיות יחד קימה שלימה דכנס"י שבאותו דור והם לא ניקו לגמרי ע"כ הוכרח ליהרג לכפר על ב"י כידוע מהריגת הצדיקים וסוד י' הרוגי מלוכה ובהריגתו יפעל זביחת היצר מכל לבבות בנ"י והיינו מ"ד בסוכה שם על הריגת יצ"ה ומר א' חדא ומא"ח ולא פליגי דהיא היא והא בהא תליא דבהריגתו שהוא שליטת האדם בליעל באדם דקדושה הוא לרע לו לאדם בליעל כנודע כי עי"ז יוציא בלעו מפיו וגו' ונשאר גם הוא לאלקינו שהוא סעודת לויתן דלא יכלה לגמרי רק ישחטהו ויהי' ממנו סעודה לצדיקים שישיגו על ידו חמידו דאורייתא והנאה דזיו השכינה דלויתן לשון מער איש ולויות דהוא יצר התאוה כידוע ועי"ז יתקדש הגיהנם שהכל יורדין בו על עסקי חינם כמ"ש בעירובין (י"ט ב') בקדושת ג"ע ונוסף על הג"ע כמשז"ל, והראשון מנשמת משיח ב"י שנתגלה בעוה"ז כמדומה לי שהי' יהונתן בן שאול וע"כ נהרג ולא נמצא בו שום חטא בכתוב שבשבילו נהרג, וזה ענין אהבתו לדוד שא' מאהבת נשים כי הם סוד היחיד וכן מב"י ומב"ד יהיו תרין ריעין דלא מתפרשין שע"ז רמז הנביא בשימת ב' העצים עץ יוסף ועץ יהודא זע"ז וכאז"ל ע"פ עלי פלשת התרועעי על דוד וירבעם [ביחוד דהוא הראש כפי הנראה לכל האחרים שאין להם חלק לעוה"ב] לעשותם ריעים והוא מצד ניצוץ מב"י שיצא מירבעם מאבי' כמ"ש בזו"ח ע"פ יען נמצא בו ד' טוב ותחלת התגלותו הי' בזרע בנימין כמו שקדמה מלכות לזרע בנימין, וכן ראיתי בע"מ עמ"ש יונתן לדוד ואנכי אהי' לך למשנה דרמז ע"ז ושאול שהוא הנבחר דבשבט בנימין הי' דוגמת בנימין שהי' בו רק השורש דעש"נ: