פוקד עקרים · פרק ה׳, י״א

אבל יעאע"ה כונתו לש"ש שראה מדה"ד גובר בה וירא אולי לא תוכל להפכו והי' ח"ו מוליד עמלק ממנה כי מה שהוא עצמו לא הוליד לעמלק רק אליפז בני כי הראשית דעכו"ם יציאתו הוא מאיזה שורש טוב הנדבק ונשתרש ברע, וכן אליפז הי' צדיק ושרתה עליו רוה"ק דהוא אליפז התמני והי' גדל בחיקו של יצחק וכמשאז"ל וכן תמנע הי' בה איזה שורש טוב שרצתה לידבק ביעקב אלא שלא קיבלה כמשאז"ל, ומשורש זה שנתפשט מהקדושה ע"י הערבוב דטו"ר להתחבר עם הסט' דזלעו"ז עי"ז יצא מהם עמלק דהוא עיקר המערבב טו"ר לחסר שלימות השם והכסא מלהתגלות בעוה"ז וע"כ נתיירא שלא יצא מריבת ערבוב זה מדינה אם לא תחזורו למוטב ואז לא הי' תקומה ח"ו כי הי"ל אחיזה בזרע יעקב שהוא שורש השם הוי', ובאמת מיטתו של יעקב שלימה ולא הי"ל לירא מזה כי א"א שיצא ממנו פסולת כלל אך הוא לא האמין בעצמו כל ימיו והי' ירא תמיד אולי יש גם בו פסולת וכמ"ש בב"ר מראות הסולם דלא האמין ולא עלה וזהו מצד מדת היראה שהי' גובר בו לירא גם במקום שאין ראוי לירא, וזהו יציאה לקו היושר בנטי' לקצוות למדתו של יצאע"ה ומזה נתעורר כח עשו שהוא הפסולת של מדה"ד הקשה ומזה נתעורר ג"כ החויא החפץ להתחבר בדינה ולכבוש המלכה בבית כענין המן דאף שהכתוב א' רק שעמד לבקש על נפשו מ"מ אלו הי' ד' אחשורוש הגם לכבוש וגו' דברים ריקים ומה שאינו לא הי' נכתב בכתוב [וכמ"ש במק"א ממשז"ל דברו הכתובים ד' בדחות להטיל שלום גבי יוסף ושבטים ואף שהם דברי שבטים אי לאו דלהטיל שלום מותר לשנות לא הי' הכתוב כותב מה ששינו ודברים שאינם אמת] ובודאי כך הי' כונתו דבהטלת זוהמתו בה אף שיהי' באונס תמשך אחריו, וכבר א"ל חכמיו אם מזרע היהודים וגו' וכ"ש עתה בהוודע לו דגם אסתר יהודית ומרדכי דודה וראה שזוהמת אחשורוש לא הטה לבבה מדת יהודית כי אסתר לבשה מלכות היינו מדת מלכות העליונה שעז"א שלבשתה רוה"ק והיא שורש כנס"י שהם נגד כל ע' אומות וחשב דאין כח אומה פרטית יכול נגדה רק הוא הבא מעמלק ראשית עכו"ם שכולל כח כל האומות חשב כי יוכל נגדה ועי"ז יפגום כל שורש הכנס"י ויכבוש מדת המלכות כמ"ש ויאמר המלך סתם דבכ"מ בממ"ה הקב"ה מדבר כמשז"ל הגם וגו' כי הוא בא לכבוש המלוכה של ממ"ה שהוא כנס"י וזהו א"א בבית כשהקב"ה עמלו והוא שומרינו ומצלינו, והתעורות זה בא לו ע"י אותו ני"ק שהיו עתיד לצאת מב"ב עד"ז שיאנסו בת ישראל הוא שנתעורר עתה לצאת כי כך המדה כאשר הגיע מפלתו אותו ני"ק חפץ לצאת ממאסרו ולעומת זה הרע המקיפו מתעורר גם כן עי"ז להתגבר עוד ברעתו עי"ז, וזהו ופני המן חפו שאותו ני"ק התחיל לתת קצת הארת פנים וחזר ונתכסה ונעלם ונשאר בב"ב כי אצלו הי' עדיין פגה והי' יוצא הלא זוהמא וע"כ הוא רצה בזה כי אבדונו שהי' ע"י סעודה וכן אבדון ושתי שהוא אתחלתא דישועה וכן התחלת הגזירה על שנהנו מסעודתו וכן בשעת הגזירה המלך והמן ישבו לשתות ובדבר שחטאו בו לקו ובו נתרפאו כי כל סעודתו של אותן רשעים הי' כשראו דלא נגאלו ישראל וחשבו דמטא עי', וכן בלששצר עשה אז משתה ונשתמש בכלי בית המקדש שחשב שמעתה הם שלו וכלי ביהמ"ק הם לקרבנות ונסכים לסעודתו של הקב"ה וחשב הוא שכבר שחלטו בידו וכן אחשורוש כמשז"ל וחשבו שהם יעשו מעתה הסעודות ומרזיחין שלהם במקום סעודת ממ"ה בקרבנות דישראל ועכ"א ע"פ והקרוב אליו וגו' שא' מלאכים מי יקריב קרבנות כו' כי התעוררות למעלה הי' לסעודת ממ"ה בקרבנות ושיגמר בנין בהמ"ק שכבר התחיל ע"י כורש אלא שגרם החטא דע"כ לא זכו לגאולה ב"' כגאולה א' שהיו ראוים כמ"ש בברכות (ד' א') והוא חטא דנשים נכריות היינו שנתערבו בעמים, ועיקר גאולה שיהי' לעם מיוחד נבדל מעמים ועי"ז נוחלים ארץ מיוחדת וזוכים לבית מיוחד שישרה שכינתו ית' בו ביניהם ולפי שהגיע הקץ הוכרח לשלוח ידו מן החור כמשז"ל מקום שרצים, וההתחלה ע"י כורש מלך כשר בתחילתו מכשיר או"ה והסוף ע"י דריוש בן אחשורש ואזתר שהי"ל דין ישראל כשר או ממזר רק שנטמע בין העכו"ם כתינוק שנשבה כי אסתר לא יכלה למולו ולגדלו ע"ד יהדות מפחד אחשורש והכל בעירבוב מאומות כמדתם בחטאם וע"י שתיאנס אסתר ג"כ להתחתן בעכו"ם והיא ילבוש שורש כנס"י שבאותו דור כנזכ, וכל סעודתה אז לגרום סעודת ממ"ה בקרבנות בגמר בנין ביהמ"ק היפוך סעודתו דאותו רשע וע"כ א"ל אז עד חצי המלכות ולא ד' החוצץ כי לב יודע ומרגיש מדת נפשו הטמאה שכונת סעודתה היא ע"ז ושיתרומם עי"ז מלכות ממ"ה וממילא הוא חוצץ למלכות שלו, וע"כ נתחבר עם המן כי שורש עמלק ג"כ נגד בנין בהמ"ק דעי"ז ישראל נכללים ביותר מן העמים להיות גוי אחד ומיוחד בפ"ע שכל שורש עמלק נגד זה, וע"כ אין השם שלם כל זמן שלא נגמר שלימות ישראל להיות מיוחד להש"י שזהו יחוד קבה"ו בצירוף ב' אותיות אחרונות דהשם להראשונות שיהי' השם שלם שאינו בעוה"ז בהתגלות אלא בביהמ"ק וגם הוא אינו בשלימות בעוה"ז להיות בנין הקיים לעד כ"ז שורש עמלק בעולם דאין הכסא שלמעלה מהכוון כנגד ביהמ"ק שלמטה שלם וע"כ נצטוו להכרית זרע עמלק קודם בנין הבית כמ"ש בסנהדרין ואלו זכה שאול [או דוד אחריו במעשה דצקלג] להכריתו לגמרי היו זוכין ג"כ לביהמ"ק המקווה הקיים לעד וגם לפני בית ב' הוצרכו מקודם כריתות זרע של עמלק ועי"ז נתעורר המן כי זלעו"ז כשיש התעוררת מצד הקדושה להכרית הרע אז גם הוא מתגבר ורוצה בהיפך וגזר להשמיד כו' אבל עצת ד' היא תקום ונהפוך הוא אשר וגו' ובזה הי' הכנה לבנין הבית, ושמשי ספרא בנו של המן הי' המבטל בנינו בתחלה ונראה דהוא הי' מיתר בניו שנשארו אח"כ מחזירים על הפתחים כמ"ש במגילה ובא עד ככר לחם לפי שרצה לבטל לחמו של הקב"ה וכן המן הי' עבדא דמזדבן בטילמא בעד הלחם להיות כל עיקרו נגד הקרבנות לחם אלקינו ית' ואלו עלתה בידו לכבוש המלכה ושיצא דריוש ממנו זוהמתו היתה גוברת בו ולא הי' מניח לבנות, וכפי הנראה אז שא' עכשיו ברצון נתעברה בדריוש והי' עדיין תוך ג' לקליטה ואלו כבשה ובא עלי' היתה מתעברת ממנו וזרע אחשורוש נפלט, אבל הש"י לא יתן ממויי רשע [והגם דלפי חשבון השנים במגילה י"א סע"ב ע"ש ברד"ה איהו נתעברה מדריוש אז בפסח דשנת י"ב וכל מלכותו י"ד א"כ הי' רק כבן שנה במיתת אחשורוש וכבן ג' בשעת בנין שהי' בב' למלכו הנה גם אם נימא דמיד בתחלת ביאתה לאחשורוש נתעברה ממנו הרי בשנת ג' הי' הסעודה והריגת ושתי ואח"כ יב"ח לימי מרוקי הנשים ועכ"פ לא נתעברה אלא בשנת ה' והי' ג"כ ילד קטן במות אחשורוש וצ"ל דהי"ל אפטרופסים מנהיגי המלכות ומסתמא גם אמו עמהם וכדרך בכה"ג ונק' על שמו וא"כ גם כשיהי' תינוק מוטל בעריסה י"ל כן דמ"מ המליכוהו ונק' המלכות על שמו ודרך בין העמים כן וע' בתוס' ר"ה נג ב' ד"ה שנת] אבל הדבר רחוק בפשטי המקראות והספורים שיהי' קטן כ"כ, אף לפמ"ש ברע"מ דשלחה שידה במקומה א"כ א"א דנתעברה מקודם רק אז דהוצרכה לילך בעצמה לפעול הישועה שא"א ע"י השידה ועכצ"ל כמ"ש ובהיות הוא המלך כחו הוא המנהיג ונק' הכל על שמו ואם הוא הי' כח המנגד לבנין בהמ"ק לא הי' אפשר ליבנות גם ע"י אפטרופסיו כי כחו שהוא כח ההנהגה דאז הי' מונע זה אף שלא הי' בו דעת עדיין