פוקד עקרים · פרק ד׳, ז׳

וזהו התחלת הישועה הש"ס שהי' בעולם ע"י אאע"ה בלידת יצחק שהוא התחלת התגלות התורה שעל ידה שורש הישועה לזה וע"י תושב"כ הוא לידת יצחק וע"י תושבע"פ הוא לידת יעקב שבו הי' שלימות התורה בהתגלותה בכנס"י שהם זרע יעקב ואומת ישראל הכוללים חכמת תושבע"פ, וע"כ נולד תאומים עם עשו ובבטן עקב את אחיו להיות ידו אוחזת בעקבו כי שקר אין לו רגלים כמו שאין לו ראשית כי הש"י אומר אני ראשון ואני אחרון, והוא המלך הא' והי' מי' מלכים שמלכו בעולם כמ"ש בפדר"א (פי"א) ועשו הוא החזיר שעתיד להחזיר המלוכה לבעליו (כמ"ש בוי"ר ספי"ג) הוא יעאע"ה קו האמצעי המבריח מהקצה אל הקצה מעומק ראשית עד עומק אחרית (כמ"ש בזה"ק תרומה קע"ה ב' ובח"א בהקדמה א' ב') ובזה קלט כ"מ שבאמצע ג"כ, ועכ"א אנכי עשו בכורך היינו דגם הציד שבפיו של עשו הרגשת תושבע"פ שהרגיש יצחק בו היתה באמת ביעקב כי רע"ק ור"מ שמצאצאיו לא זכו לתושבע"פ כלל בעודם זרע עשו רק אחר שנתגיירו ובשם ישראל יכנו [וכנדרש באדר"נ פל"ו קרא זה על הגרים] ולא נקרא עוד על שם אבותיו דהוא כקטן שנולד [וכמ"ש ביבמות כ"ד א' וערמב"מ פ"ד מבכורים ה"ג] ולפי שהתגלות תושבע"פ אינו אלא ע"י תוקף ההעלם וכמ"ש סנהדרין (כ"ד א') במחשכים הושיבנו זה תלמודה של בבל דהוא שורש חכמת תושבע"פ, וכ"א (גיטין מ"ג א') אין אדם עומד עד"ת אא"כ נכשל ברן, והיינו על ד"ת שבע"פ והתחדשות הלכות שלא נתבררו עדיין א"א לעמוד כלל בלי מכשול הקודם כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא (שבת ע"ז ב') שכך היא השגת האור המושג לנבראים דוקא מתוך החושך וההעלם, (כמ"ש בזה"ק תצוה קפ"ד א') וע"כ קדם יצירת עשו ליעקב שהוא החושך הקודם המביא להשגת אור תורה דאח"כ, וזהו הציד בפיו שיצחק ראה שהוא הגורם אבל באמת אינו אלא גורם בעלמא אבל הוא אין לו שייכות לה כלל, וע"י שאז היתה התגלות שלימות התורה להיות מטתו שלימה בלי פסולת הי' התגלות התושבע"פ שהיא שלימות התורה והמסטורין דלא עשה כן לכל גוי (כמ"ש בתנחומא תשא סי' ל"ד וברבה פמ"ז) רק למטתו של יעאע"ה השלימה, וזה הישועה דויעתר בהתהפכות כעתר ע"י צדיק ות"ח המושל ביראת אלקים, והן הם כלל החלוקות ב' מיני פקידות שכ"א כלול מג' ג' והיינו דכל דבר כלול מג' הנז' ב' קצוות או ראש וסוף ואמצעי וגם בני עצמו כלול מג' מדריגות אלו והם ג' נגד ג':