פוקד עקרים · פרק ד׳, ו׳

וחשק זה דבני הוא החשק של יצחק אע"ה שהוא הראשון שמצינו בתורה שהתפלל על בנים דבאברהם לא נזכר בזה תפלה להדיא רק כמזכיר דבר זה וכמתאונן לבד וכמ"ש בזוהר תולדות (קל"ז רע"ב) ע"ש [ומ"ש רש"י (פ' לך ט"ז ה') כשנתפללת עליך כו' לאו דוקא ובבר"ר (פמ"ה) לא אמרו בזה לשון תפלה רק תבע דקיון ובא ללות זרע יעו"ש ודבריהם באו בדיוק גמור וכמפורש בדברי הזוהר הנז' ועמש"ל סי' ב'] ודבר זה ג"כ מצד השורש שהי' בו מיצחק שהוא הולידו כי שורש החשק לבנים אינו אלא בישראל לבד וכמש"ל (סי' ב), ויצחק הוא הראשון לשם ישראל שנימול לשמונה ונולד בקדושה הורתו ולידתו משא"כ אאע"ה נקרא בחגיגה (ג' א') תחלה לגרים אלא שזכה אחר לידת יצחק להיות נקרא איתן האזרחי (כמ"ש בב"ב ט"ו א') להיות אזרח בישראל ותיקן גם הילדות כאלו נולד בקדושה כמ"ש בבר"ר (פל"ט) ע"פ לך טל ילדותך וכן נק' ישראל (כמ"ש בבר"ר פס"ג) והכל מצד ההשתלשלות שממנו אבל יצחק עצמותו כן, והוא התחלת התגלות התורה דאורייתא מסטרא דגבורה נפקא (כמ"ש בזה"ק ח"ב פ' סע"ב) כי באאע"ה אף דהוא עצמו קיים כהת"כ (כמ"ש ביומא כ"ח ב') וב' כליותיו היו נובעות תורה (כמ"ש בבר"ר פס"א) מ"מ עיקר שם תורה לשון הוראה שמורה דרך לאחרים זה לא נתברר עדיין באאע"ה שלכל אותן שלמד לא נשאר בהם כלום רק מה שלימד אח"כ לבנו יצחק זה נשאר קיים לעד, וביצחק לא מצינו עוד נ פש אשר עשה ושלמד לאחרים שכבר הי' בוח כח הצמצום לצמצם ההשפעה שלא ללמד ולהשפיע תורת חסד לחיצונים ולשאין ראויים לה ולא לימד אלא לבניו, ומ"מ גם בהם הי' שאין ראוי אלא שנקרא ישראל מומר בקידושין (י"ח א') שהי' בו שורש יהדות מלידה דע"כ ראשו קבור במערת המכפלה בעטפי' דיצחק (תרגום יונתן ויחי נ' י"ג) ע"ש הציד בפיו דנפשות רע"ק ור"מ שרשי תושב"ע דהמשניות יסוד תושבע"פ סת"מ ר"מ וכולהו אליבא דרע"ק כנודע, וע"כ גם בו הי' קצת אחיזה לד"ת ומ"מ סוף סוף הי' פסולת ג"כ, ושלימות התורה הי' ביעאע"ה שמטתו שלימה שהוא שלימות מדת אמת זו תורה, ומ"מ מסטרא דגבורה נפקא כבר החל שורש היציאה ביצחק, ולפי שעיקר ענין התורה הוא ההשתדלות במצות ומע"ט שהם תולדותיהם של צדיקים (כמ"ש בתנחומא נח וברש"י עה"ת שם) ע"כ הוא עיקר ההשתדלות בתולדות גופנים ג"כ, והוא השורש לבקש בני שהוא הסוף דקיום החיות גם כשיעדר עצמותו ישאר קיים במין, דהבן הוא חלק מחיות האב ונמשך ממנו ולהיות חיותו מושך גם אחר מותו וזה בכח הגבורה שבשמאל דנקרא גבורת אנשים וכחצים ביד גבור כן בני הנעורים, ונאמר אשתך כגפן פורי' וגו' כן יבורך גבר ירא ד' ונאמר אשרי איש ירא את ד' וגו' גבור בארץ יהי' זרעו, ונמשך מן הבינה אותיות בני (עי' בזה"ק האזינו ר"נ א') שהוא מן הלב מבין דשרש כח הבנים הוא ממעמקי לב האבות: