פוקד עקרים · פרק ד׳, כ׳

ובדור אלי' הי' התפשטות הנבואה בכל עיירות דישראל כמשז"ל דבני הנביאים אין פחות מב' ובכל עיר הי' בימיו בני נביאים והוא מלאך הברית ובתכלית הקדושה בזה דע"כ לא מת שנתקדש גופו הגשמיי לעלות בסער' השמים אלא שדורו לא הי' ראוי להתפשטות ברבוי הנביאים יחד מצד ריבוי נביאי הבעל והאשרה שהי' בימיו זלעו"ז עד שבעורם והחזיר את ב"י בתשובה להודות דד' הוא האלקים שזהו תכלית ביטול ההשפעה מאלהים אחרים לנביאי ע"ז ואז נמשח אלישע לנביא תחתיו ביציקת המים על ידיו אז שחז"ל ע"ז גדולה שימושה יותר מלימודה כי אלי' הוא לימודה ואלישע שימושה וזכה לפי שנים, ושמעתי דשימושה היא החשק שיש לאדם כי מצד גודל החשק להשגה שראה באלי' הי' הנקל בעיניו לשמשו וליצק מים על ידו כדי שיצא לפעל המופת הגדול שהראה והארת האור לכ"י להכיר עי"ז דד' הוא האלקים, והחשק הוא גדול מההשגה עצמה כי ההשגה היא מהש"י מה שהוא חולק ומשפיע לכל נפש והחשק הוא מצד האדם באתערותא דילי' ומצד החשק הי' אלישע גדול, וכן תחילתו הי' בחשק גדול לעזוב באמצע פרישתו הכל ולזבוח הבקר העומדים לחרישה שיקרים כמ"ש בב"ב (צ"ב א') ולבשל בכלי הבקר ולא עבר על בל תשחית רק שרצה למהר לרוץ אחר אלי' ולא רצה לעכב רגע לבקש עצים, והכתוב סיפה זה להראות גודל חשקו שהי"ל מיד בהתחלה דהעיקר היא ההתחלה ולהודיע בזה מנין הגיע למדריגת הגדולה דלא נמצא משום נביא מסופר כ"כ מופתים במקרא כממנו ונאמר בו לשון ספרה נא לי הגדולות וגו', ודברים שנכתבו בכתובים להיות קיימום לעד ודאי הוא ענין הקיים לעד כי הגדולות דאלישע ראויים שיסופרו בכל דור ומצויינים משאר כל הנביאים וברחמי עביד כמ"ש במגילה (כ"ז א'), וכח אל' הי' בתורה וכד"ש במנחות (מ"ה א') פרשה זו עתיד אלי' לדורשה וכן בכ"ד שהוא המגלה סתרי תורה, וכח אלישע בתפלה וזהו מצד החשק והמ"נ שמצד האדם, וכשנחה רוח אלי' על אלישע אז זכה לפי נשנים ב' הכחות דתורה ותפלה ובזוהר ריש בשלח (מ"ד רע"א) דאלישע זכה בהאי עלמא מה דלא זכה נביאה אחרא בר ממשה כי עי"ז הי' בו התפשטות כח הנבואה יותר מכולם חוץ מרע"ה דלא קם וגו' וע"כ הי"ל תלמידי נביאים הרבה כמשמעות לשון הגמ' כתובות (ק"ו א') יעו"ש דישיבתו היתה גדולה הרבה מכל הישיבות הגדולות ביותר שבימיהם ע"ש, והוא מצד תוקף קדושתו שמצינו בכתוב עליו דאיש קדוש הוא וא' בברכות (י' ב') של"ר קרי והיינו גם מאונס וטורח הדרך דד"ז יארע גם לגדולי ישראל כמ"ש בשבת (קכ"ז ב') ומשמע דהוא הי' מצויין ומיוחד בקדושה זו ביותר וזהו תכלית שלימות קדושת הברית והשונמת הכירה בו מסתמא הי' גם מדריגתה בקדושה יתירה ולא לחנם קראה הכתוב אשה גדולה ובזוהר שם גדולה בעובדהא כו' על כל שאר נשי כו' ובמגילה שם דרשו גדול וגדולות אתפלה וה"נ י"ל גדולה ותפילה מסט' דנוק' כידוע דהיא דרגא דדהע"ה ואני תפלה והיא גדולה בזה, וע"כ זכתה להוליד חבקוק דג"כ מצינו בו תפלה לחבקוק דלא נמצא כן לשום נביא וכמו שדקדק בזוהר שם וע"ש (מ"ה רע"א) דהוא מסטרא זה ובתענית (כ"ג א') דעג עוגה וא' אינו זז עד שיענה בתפלתו, וד"ז כבא בזרוע ולא נמצא לפניו כן רק שבטח בזכותו הגדול ועד"ש ברכות (י"ז ב') והם נידונין בזרוע וקרי להו שם אבירי לב והיינו שלבו אביר נגד היצר כי משכן היצר על ב' מפתחי הלב כמ"ש (שם ס"א סע"א) ואביר הוא בתכלית התוקף והגבורה שאין ליצ"ר שום כח נגדו, וזהו שלימות קדושת הברית דבזה הוא עיקר הסתת היצר ומי שנקי בזה לגמרי הוא יכול לבוא בזרוע, ולהוציא נפש כזה לפעל הי' קטרוגים וע"כ הוצרך לתפלת אלישע שגם הוא קדוש בתכלית וכחו בתפילה גדול וכן גדולת אמו דעי"ז זכתה לזה ואישה זקן שכבר פסק יצר תאותו דעז"א דהע"ה הן בעוון חוללתי דאז"ל בעוון מלא אפי' חסיד שבחסידים כו' וע"כ אא"ל נקי לגמרי מצד התולדה אבל חבקוק הי' נקי אגב אמי' וגם אביו זקן ובהשתדלות אבותיו זכה לכך ובכתוב נתייחס פקידה זו דואלישע לבד ולא נזכר שום תפלה ושפעל מהש"י שנתקבל תפלתו כביצחק רק הוא הבטיח לה מיד ויגזור אומר ויקם וגם זה ע"ד הבא בזרוע וכמ"ש בתענית שם אחוני המעגל מקרא זה, וזהו תכלית ההשתדלות בקדושה שהש"י תולה הכל באדם שהוא בהשתדלותו זכה לכך וע"כ יכול לבוא בזרוע וא"צ לבקש צדקה ומתנת חנם והוצאת נפש כזה לעולם הוא ע"י אותו הכח עצמו כי כן היא המידה בכל דבר: