פוקד עקרים · פרק ד׳, ב׳

ויש ב' תורות שבכתב ושבע"פ שבכתב היא דברי הש"י והוא כולל כל ההנהגה של הש"י בעולמו ומסרה הקב"ה לישראל שהם יוכלו לחדש בה וכ"מ שתלמיד ותיק עתיד לחדש בה הוא תורה שלימה וזהו תושבע"פ שהיא עיקר זיו התורה והדרה, וכמ"ש בפרקי היכלות יעו"ש כמה לשונות דאף דניתנה תורה עיקר מעלתה ושבחה לא נתגלה עד בית ב' מאנכנה"ג ואילך שהם התחלת תושבע"פ ופסקה נבואה שהוא דכור הש"י כה אמר ד' דעליו אין להוסיף רק נמסר הדבר לחכמי ישראל מה שיחדשו בכח חכמתם וזהו עיקר התורה וכמ"ש בתנחומא (פ' נח) דעיקר הכריתת ברית על תושבע"פ וכמ"ש (בפ"ז ל"ה א' ובירושלמי פ"א דברכות ה"ג ופאה פ"ב) חביבין ד"ס יותר מיינה של תורה, והיינו דתושב"כ היא נובלות חכמה העליונה כמ"ש בברא"ר, (פי"ז) אבל תושבע"פ היא המשכת חכמה מגוף חכמה העליונה דעכ"א ב"ב (י"ב א') חכם עדיף מנביא דנבואת החכמים היא השגת חכמתם ברוה"ק ע"ש בחי' הרמב"ן והיינו המשנה מקודש העליון דבלא"ה אין קרוי חכמת התורה כלל כשממציא דבר מנפשו מחכמת עצמו וכמו שיש חכמה גם באו"ה אבל אין תורה באו"ה כמשז"ל (איכא רבתי ב' ט') וכמ"ש (בתנחומא תשא סי' ל"ד) מי שמסטורין שלי בידו כו' ולא נמסר תושבע"פ אלא לישראל אבל או"ה אף שיהגו בתורה ויחדשו בה דבר בחכמתם הם דברי הבל ואינו תורה כלל כי הם יחדשום מחכמת עצמם ואינו כלום דהתורה היא חכמת הש"י, אבל חכמי ישראל הם מברכים בתורה תחלה ויודעים דהש"י הוא הנותן התורה והוא החונן לאדם דעת בינה והשכל וכל חידושי חכמתם הוא מהמשכת עומק חכמתו ית' שחלק ליראיו והתושב"כ היא מדת הת"ת אמת ליעקב (עי' זה"ק ריש ויקרא וברכות ה' ב') דנפקא מגבורה (עי' זה"ק שם פ' סע"ב ותרומה קע"ה ב') שהם המדות שהאציל הש"י להנהגת כל העולמות בזמן עוה"ז, והיא רק נובלות חכמה עליונה שהיא למעלה מעלה מז' תחתונות דלמעלה מהם הבינה שהיא סוד עצמא דאתי וההתגלות שיהי' בעוה"ב ולמעלה ממנה היא החכמה שהיא ראשית ההתגלות דיש מאין (עי' זה"ק פנחס רכ"ג א') ובתושב"כ שהוא נובלות החכמה ג"כ כלול הכל דליכא מידי דלא רמיזי באורייתא (כמ"ש תענית ט' א') אלא שאחר שנעשית נובלות להיות כעלה או פרי הנובלת מהאילן לא נגלה בה כח האילן והוא בתכלית ההעלם העצום ואינו מתגלה אלא בלבבות חכמי ישראל שיכולים להמשיך השגה מראשית התגלות ההשגה, וזהו הניצוח וממשלת הצדיק להקב"ה לא לעצמותו ית' כביכול רק למדותיו שהם הנהגת העוה"ז כפי המתגלה בז' תחתונות שהם הו"ק ומהם לארץ התחתונה שהוא הנהגת העוה"ה כנודע, ובני ישראל בחכמתם ומעשיהם יכולים להמשיך בכל פעם אור עליון מחודש לתוך המדות להשפעת ההנהגה בכל העולמות, וזהו הוספת הכח בפמליא ש"מ בסוד תנו עוז לאלקים כי עי"ז ממילא אחר שנתחדש אור זה במדת אף הנהגתם הוא כך שהרי אור זה הוא שופע בהם וכל התושבע"פ היא רמיזה בתושב"כ, וע"כ גם כל מה שנתגלה כבר מהתושבע"פ וכתיבא ומנתה בס' חכמי ישראל הרי הוא אצלנו בגדר תושב"כ שכבר נתגלו רמיזות אלו שבתושב"כ ונעשה להנהגה קבוע וכל הנהגת העולם שהוא עפ"י התורה היינו עפ"י התושב"כ ופירושה שבע"פ וכל מה שכבר גלוי מהתושב"פ הרי כבר ההנהגה גלוי' כך כמו שהלכה קבועה וגלוי' לכל, וכל חידושין שבהנהגה הוא ע"י התחדשות תושבע"פ המתגלית ללבות חכמי ישראל באותו דור וכפי אותם ההחדשות כך הם בהתחדשות בהנהגה ע"י הצדיק המושל ביראת אלקים שהוא הת"ח האמיתי שבחכמי ישראל: