פוקד עקרים · פרק ד׳, י״ח

וכל זה הוא לרפאות מכת המילה דאברהם ויצחק שהם התחלת הסרת הערלה אאע"ה המתחיל בכריתתה מהגוף ויצאע"ה בהתגלות הקדושה לפעל להיות נימול לח' שהוא התגלות העטרה היא קדושת ה' האחרונה דשם הוי' להיות השם שלם ומתאחד עם ה' ראשונה שהוא סוד יום הח' כידוע, וזהו גמר ההבדל בין ישראל לעמים דכל רואיהם יכירום ועי"ז זוכין לבוא לנחלת יעקב בלא מצרים דמטתו שלימה וד' בדד ינחנו ואין וגו' ולירש ארץ העליונה ובכניסתם לא"י ניתנה פריעת מילה ליהושע והוצרך למולם שנית ולגלות קדושת ישראל שירשו ארץ הקדושה כי גופם קדוש לד' ע"י מסירת גופם. לד' במכת חרב דחרבות צורים הרומז לאבות כמשז"ל ע"פ מראש צורים אראני שהם הביאו חרב זה לעולם למס"נ לד', וזהו ברית בנאמר ביסורין שהוא כמלח הממתיק הבשר כמ"ש בברכות (ה' סע"א) ובשר הוא הגוף ותאוותיו שצריך להמתקה דעי"ז ישוב היצה"ר טוב מאוד שנעשה המר מתוק ויזכה לג' מתנות טובות שע"י יסורין תורה וא"י ועוה"ב כמ"ש בברכות (שם), ומילה היא שורש היסורין של אהבה שקבע הש"י בעולם שכ"א עושה לבנו באהבה ובשמחה רבה דהיא מצוה שקבלו בשמחה ומולים היו כל העם היוצאים ממצרים לפני מ"ת וכן בכניסה לארץ דאז ניתנה פרועה, וגלות זה שהיא הכנה לעוה"ב היא אטופי דדמא והתחלת הרפואה ולכשתגמר רפואת מחץ מכתו ש"ע אז נשכה לעוה"ב שהוא סוד יום הח' שהוא שלימות קדושת הברית בשר שיתקדש הגוף עד שיהי' ראוי ליכנס לארץ העליונה ולזכות לחיי עולם, ועד אלישע לא הוה חולה דאיתפח כי לא ידעו עדיין להתגלות בפעל רפואה למכת המילה שהוא שורש הרפואה שבעולם שירד מחמתה מלאך רפאל פעם הראשון לעולם לרפואת אאע"ה אחר המילה דשלימות הרפואה הוא ע"י הש"י בשליחות מלאכו ואינו ביד"א כלל לרפאות א"ע רק ע"י האתדל"ת שהאדם מוסר נפשו להש"י ובא בברית, ומקדש עצמו מלמטה מעט ובעוה"ז עי"ז מקדשין אותו מלמעלה הרבה ובעוה"ב כמ"ש ביומא (ל"ט א') וזוכה לרפואת המכה היינו שלימות הקדושה שלא יצטרך ליסורין עוד והוא חיים בצער ושלא ביצה"ר שזכו לזה אבות העולם והדומים להם כמ"ש בתדבא"ר (פ"ה), וביחוד יעאע"ה באותן י"ז שנה שהי' במצרים שנא' עליו ויחי יעקב וכן קבלתי שהוא שלימות הרפואה למכה זו וע"כ נקרא ישראל כי שרית עם וגו' שכבר נצח הכל בין כחות הרוחנים המסיתים לרע בין כחות הגופנים וגם אברהם ויצחק נק' ישראל כמשז"ל אבל הם רק נק' על שמו ולפי שהם הביאו אותו לעולם וזכו שיצא החלצם והוא השורש לזה שזכה בו לכל זרעו אחריו אלא שאצלם עדיין אינו בהתגלות וצריכין לבירורים בעוה"ז עד עת קץ שיבורר ע"י דהע"ה שהי' ג"כ מכתותם כמשאז"ל ע"פ מכתם לדוד, וזהו שלימות מדת המלכות דקדושה שהובטח עלי' יעאע"ה ומלכים מחלציך יצאו כי שלימות המלוכה היא שלימות כל שלוות הגופניות בלי שום חסרון דכלום חסר מבית המלך כענין שהע"ה שהי' אז סיהרא באשלמותא והוא המאור הקטן נגד יעקב הקטן ודוד הקטן שגם במלכותו מקטין עצמו כי זהו המלכות דקדושה דבמקום גדולתו שם עונתנותו דאינו חפץ כלל בשום דבר רק מה שהש"י נותן לו, ומ"מ שורש המלכות נק' ככל הגוים אשר סביבותי בפ' שופטים ובס' שמואל כי הוא יסודו להנהגה הגופניות אבל אצל בנ"י גם זה מהש"י והכל בקדושה, ועכ"נ בשהע"ה דישב על כסא ד' בדה"א (כ"ט כ"ג) דאעפ"י שהוא התפשט במדת המלכות בתכלית ההרחבה בכל חמדות עוה"ז הגופניים עכ"ז הי' הכל בקדושה על כסא ד' ולא נטה כלום מרצון הש"י, וזהו סיהרא באשלמותא שמקבל שלימות האור שלמעלה משמש ומגן ד' והתחלת התגלות מלכות ישראל בעולם הי' ע"י שמואל הנביא ע"ה שהוא הוכן לזה מתחלת הבריאה כמשז"ל הראהו לשמואל מושח מלכים כי התפרצות החזון בעולם הוא ע"י שלימות קדושת הברית כמ"ש מבשרי אחזה אלוק דהיינו שלימות הברית בשר כי תאוות הגופניות הם עיקר המחיצה המבדלת מהשגת אלקות כי הם ב' הפכים מרוחקים זמ"ז כגבוה שמים מעל הארץ והאלקים בשמים ע"כ להשגת נבואה ומראות אלקים צריך להיות מרוחק מכל ארציות, ורק בתורה נא' לא בשמים הוא כי יכולים להשיג בה גם כשאינו מנוקה עדיין לגמרי דע"כ אנכי קודם לל"י לך אבל ההשגות הם מתוך מחשכים ובתכלית ההעלם רק כמאן דחמי בתר כותלא משא"כ השגת הנבואה שהוא ההתגלות זה א"א אלא אחר שזוכה לתכלית הקדושה שלא יראה בו שום ערות דבר מתאות גופניות, ומלך קודם לכה"ג כה"ג לנביא כדתנן סוף הוריות הם דרך כלל ג' מדרגות של ראש תוך סוף דקומה השלימה ומדת מלכות שהיא האחרונה בסוד נעוץ סופן בתחלתן חוזרת להיות ראשונה דזוכה לכתר מלכות והמלך ראש הכל כי כל מלוכה מצד התורה והחכמה כמ"ש בי מלכים ימלוכו, ושהע"ה שהוא שלימות המלכות דישראל בעוה"ז נא' בו ויחכם מכל האדם ואף בגדולת חכמת ירבעם אחאב ומנשה הגרועים מכולם הפליגו רז"ל בפ' חלק שהיו חכמים ביותר שמזה זכו למלוכה ויניקתן מג' ראשונות שהם חב"ד ומשם יניקת כלל חכמ"י דעכ"א חכם עדיף מנביא כי השגתו למעלה מעלה מהשגת הנבואה רק שהוא בהעלם, וכשיתגלה שלימות המלכות כשתחזור המלוכה לבעלי' בימות מב"ד אז יתגלה האור ההוא שבהעלם ויהי' בהתגלות ג"כ גדול מכל השגות הנביאים רק שבעוה"ז הוא בהעלם שאינו בהתגלות לבו אבל החכמים חפצים בתבונה אף שאינו בהתגלות לבם: