פוקד עקרים · פרק ד׳, י״ז

וג' דברים יש במילה מוהלין הוא תחלת כריתת הערלה ופריעה הוא ההתגלות אחר שנכרתה ושאין נמשך עוד ובזה נתגלית העטרה וניכר ההבדל שבין ישראל לעמים ועדיין צריך אטופי דדמה במציצה להוציא דם הברית ועיקרה משום רפואה כמ"ש (שבת קל"ג ב') אומנא דלא מייץ סכנתא כי אחר המילה שהיא מכת חרב וסכנתא דעכ"א ע"ז כי עליך הורגנו וגו' כמ"ש בגיטין (נ"ז סע"ב) זו מילה שנתנה בח' אולי ר"ל לפרש לשון כל היום משמע היום הידוע והוא היום ההוא הנז' בכ"מ במקרא שהוא היום לד' שכולו שבת ומנוחה לעת"ל והוא יום הח' שהוא למעלה מז"י הקנין כנודע ומילה ביום הח' כי ע"י יזכו ליום ההוא דכל ישראל י"ל חלק לעוה"ב ע"י דעמך כולם צדיקים שומרי הברית וע"כ כל היום רומז ליום הח' דמילה ובעוה"ז אור אותו היום נעלם ואינו מתגלה אלא ע"י המס"נ להריגה. צריך רפואה, ועיקר ענין הרפואה למכה שנברא בעולם היא בשביל המילה וכמ"ש במגילה (י"ז ב') מה ראו לומר רפואה בח' מתוך שניתנה מילה בח' שצריכה רפואה כו' והיינו דאם אין מכה רפואה למה ואין יסורין בלא עון ואם אין עון מהיכ"ת יהי' מכה בעולם כלל ומה צרוך לרפואה רק מחמת מכת המילה שהיא מצוה וחיוב לכ"י ההכרח לימצא רפואה, וזהו מחץ מכתו של עולם שירפא לעת"ל שהוא הבא מעטיו של נחש דעי"ז נמשכה ערלתו דאדה"ר שנולד מהול וכה הי' ראוי להיות תולדת בנ"א כולם רק שבחטאו מושך בערלתו הי' כמ"ש בסנהדרין (ל"ח ב') שהיא המושכת הכח דכל העכו"ם ערלים המכסה ומעלים קדושת הברית דישראל ולפי שהי' ביום הבריאה דכ"מ שנעשה אז נקבע בתולדה וטבע הבריאה כן ע"כ נולדו כל זרעו ערלים עד שזכו אבות העולם אברהם ויצחק במס"נ להש"י באור כשדים ועקידה להביא לעולם נפש יעאע"ה איש תם שנולד מהול כמו שהי' אדה"ר קודם החטא ולא הוצרך עוד למס"נ כי הוא מצד עצמו הי' שלימות התיקון והתגלות שורש קדושת ישראל דעכ"א תענית (ה' ב') דלא מת כי תיקן שורש החטא שמחמתו המיתה אלא שעדיין לא נתגלה שלימות התיקון לגמרי בעוה"ז דלמראית העין חנטו חנטיא וספדו ספדיא וכך ההלכה דאף הנולד מהול צריך עדיין להטפת דם ברית וגם אטופי דדמא הוא קצת מס"נ כי הדם הוא הנפש ומקצת נפש כלל נפש וזהו סבלות הצרות דיעאע"ה דרבות צררוהו מנעוריו מעת ההחלתו להתפשט ולברר מיטתו השלימה: