פוקד עקרים · פרק ד׳, ט״ו

ויעקב אע"ה שחשב על שמשון שהוא משיח כמ"ש בבר"ר היינו שראה גם בו התחלת תיקון זה, ועז"נ והוא יחל להושיע היינו התחלת ישועה לבד ולא הגמר שהגמר יהי' על משיח שמיהודה הוא יברר לגמרי קדושת שורש ישראל אף אחר שחטאו עד שביום ההוא יבוקש עון ישראל ואיננו, ושמשון הי' ההתחלה לזה ולפי שבא לתקן השורש וההתחלה שהוא מהש"י ע"כ גם התעוררות התיקון הי' ע"י הש"י בעצמו דלא נזכר שהתפללו ע"ז רק אח"כ נאמר ויעתר מנוח ולשון ויעתר דמשמע הפיכה כעתר ושינוי רצון, ולכאורה לא נתחדש שום דבר אח"כ דכבר א"ל המלאך זה קודם ג"כ, אבל ענין הבטחת המלאך הי' רק לאתדל"ע למנוח על התפלה כי מפני הטענה דאתה הסיבות הי' המשפט שהש"י יעורר ג"כ על התיקון קודם האתדל"ת וא' והרית דעדיין לא נתעברה והדירו בנזיר קודם הלידה דהיינו בשורשו שלמעלה עד שלא שלטו בו השותפין האחרים וחזר וא' הנך הרה כאלו כבר מעוברת בלא שיתוף כח האב עדיין כי החסרון הי' מצידו אך אלו הי' כן שלא הי' בו החסרון שורש פורה א"כ לא הי' בו התיקון לחסרון זה ולא הועיל כלום, אבל ד"ז לא הי' אפשר למלאך להבטיח כי ע"ז הי' צריך לתפלת מנוח מה נעשה לנער היולד היינו מה יעשו הם בשותפתם לו שיהי' בא מכח שניהם ושיוכל לתקן הכל והבטחת המלאך הי' רק לתערותא לתפלת מנוח זו שהיפך כעתר לחדש הוצאת נפש זה מהתייחסת אחר שניהם שהוא תיקן הקלקולים היותר גרועים בקלקול הברית, וקבלת התפלה הי' בגילוי המלאך לבד שד"ז הוא השגה ומדריגה כעין נבואה שעי"ז נזדכך לבו ונעשה הוא כלי מוכן לזה ולא שאל עוד מה נעשה רק מה יהי' משפט הנער ומעשהו כי מיד בראות המלאך הרגיש בעצמו קדושה וטהרה בלב והבין שאפשר מעתה להיות התיקון ע"י צאצאיו ושאל על השפט הנער אם יתקן לגמרי והוא לא השיבו ע"ז כלום דגוף הדבר במשפט הנער תלוי בבחירה, ואפשר אלו זכה הי' באמת הוא המתקן הכל וכמו שחשב יעאע"ה כי יעקב איש האמת לא יטעה בשקר ח"ו ובודאי הי' כלי מוכן לזה אלא שגרם החטא, והמלאך הבטיח דעכ"פ הוא יחל וגו' ויהי' המתחיל, אבל ל"א שלא יגמור בבירור, ומנוח כשהרגיש הקדושה בנפשו חשב ג"כ דאפשר שיהי' על ידו התיקון הגמור וזהו שאלתו על מעשה הנער היינו עד היכן יגיע מדריגת תיקונו והוא לא השיג ע"ז כלום דהוא דבר התלוי בבחירה רק על הנהגת האשה שהיא העיקר בתיקון והיא כבר בעולם והבחירה בידה וכפי השתדלותה כך יהי' הוספת הכח לנער מצד התולדה המורשה מאבות וע"כ נק' גם לידת שמשון ע"י תפילת מנוח דאע"פ שהובטחה תחלה הנה כפמ"ש סיבת עקרותה הי' רק מה שנשואה למנוח ושתוליד נפש כזה המחבר יהודה ודן לתקן השורש פורה הנמצא בדן וזו"ז לא היתה עקרה כלל ואחר שלא הובטחה בלידה ממנוח דהיינו בשיתוף כחו ה"ה כאלו לא הובטחה עדיין על אותו הולדה שנתעקרה [ואפשר שיפורש הנך הרה זה כמו הנך הרה דבהגר שדרז"ל שבאמירת המלאך נקלט הזרע בקרבה ונתעברה ואפשר דבכה"ג שלא הי' מתחלה בשעת הזרעת האב ראוי לקלוטה אין אליו שם האב וכח האב כלל וגרע מנתעברה באמבטי די"א דלא נק' בנו לענין פו"ר, ועי' במל"מ (פט"ו מה"א) דאפי' למ"ד דנק' בנו ההיא דלא הי' ראוי להזריע כלל בשעת מעשה גרע דשם אב הוא משעת הריון וכמ"ש בסנהדרין (ס"ט א') ומגילה (י"ד א') גבי אסתר ע"ש ברש"י והיינו בשנגמר פעולת האב ואם אז לא הי' ראוי ליקרא אב כי לא הי' ראוי ליקלט א"כ אימת יקרא עליו שם אב וע"ז הי' תפלת מנוח מה נעשה], עד אחר התפלה דויעתר: