פוקד עקרים · פרק ד׳, י״ד

וע"כ היתה אמו עקרה מצידה כמ"ש הנך עקרה דהיא משבט יהודה כמ"ש בב"ב (צ"א סע"א) דהיא הצלפונית והיא הנזכרת בדה"א (ד' ג') בבני יהודה, כי כך סדר התיקון של הקלקול דדן שיתחבר עם יהודה בחיבור גמור כמער איש ולויות והיו לבשר אחד בשמשון, ולפיכך נתגלה המלאך לה כי התיקון הי' מצידה ולפיכך גם העקרות מצידה דעל זה הי' הקטרוגים שלא יתגלה בעוה"ז אור כזה של תיקון כל קלקולים היותר גדולים הנוגעים עד השורש פורה ראש ומכסים למראית עין כל רושם היהדות, ודבר זה אינו גלוי בעו"ז כלל וע"כ הוצרך להיות נזיר מהבטן, ודבר זה לא מצינו דוגמתו שיוכל מלאך להזיר בנזיר הנער טרם יוולד, וענין הנזירות הוא הפרישות מתאות וע"ז הוא גידול השער שהוא ניוול הגוף שהרי א' בסנהדרין (כ"ב ב') מלך מגלח בכ"י משום מלך ביפיו דהוא צריך לייפות ע"א וזהו כבודן של ישראל וכן כה"ג וכהנים משום כבוד שמים ונוי המקדש להיות משמשים נאים בגוף וזהו הדור מצוה דהתנאה לפניו במצות וכמו שצריך להיות כ"ג גדול מאחיו בנוי, וכ"א בפ' אלו מגלחין שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול, והנזיר הוא שמרגיש בעצמו חשק לתאוות גופניות כאותו שפחז עליו להאבידו מן העולם וע"ז העצה בקבלת נזירות לניול גופו ולהיות קדוש לד' בפרישות מתאות, והלכה היא בנזיר שהאב יכול להדיר את בנו לפי שחסרון זה נמשך בתולדה כמ"ש הן בעוון חוללתי דאפי' חסיד כו', וכשרואה בו בילדות החשק לתאוות זה מורה על החסרון שבתולדה מצד האב ע"כ עליו לתקנו בהדרה בנזיר ויש עוד חסרון שמשרשו בעולם העליון כנודע בסוד שליטת האדם בליעל ועז"נ ואשר הרעותי דהש"י הוא הגורם לזה בבריאת היצ"ר ועז"א אלי' מלאך הברית להמליץ בעד ישראל בטענה ואתה הסבות את לבם אחורנית היינו בהחזרת הפנים והפיכת עורף שמזה נמשך קלקול הברית בלב חומד והתחלת ההסבה הוא מהש"י בבריאת היצר, וזהו ההתנצלות שא' הש"י לעצמו על דור המבול אחר שקבלו עונשן דלא אוסיף וגו' כי יצר וגו' מנעוריו ומשעה שננער ממעי אמו דהיינו שיש בו חסרון משורש שלא בבחירתו [והם ג' שמות שאז"ל שיש לאדם כי השם מורה על העצם וכמו שיש בחסרון כן יש במעלה ג' ענינים מה שהוא בשורשו זהו שם שנק' בו בס' תולדתו ושמתולדתו מצד אבותיו וכד"ש האב זוכה לבנו כו' זהו שם שקראו לו או"א ומה שמעצמו בבחירתו זהו שם שקרא לעצמו], ודבר זה יתוקן לגמרי בביאת המשיח ב"ב שישחט ליצה"ר: