פוקד עקרים · פרק ד׳, י״ב

וזהו עיקר היהדות שמצד הש"י וכמ"ש בר"ה (י"ז א') פושעי ישראל בגופן קרקפתא דלא מנח תפילין היינו שאין לו שום קישור במחשבתו עם קדושת הש"י שלמעלה שזהו ענין הקרקפתא דתפילין שמורה על מחשבות מוחו שמשועבדים להש"י וקשורים עם פרשת היחוד וקבלת עומ"ש ועול תורה ומצות, אבל פושעי או"ה הוא בעריות דהם אין להם שום אחיזה וקישור בפנימיות כלל רק מצד החיצונית ועיקר הצדקות והתמימות שנשתבח נא הוא מה שלא נכשל בחטא דור המבול דזהו הצדקות השייך לב"נ ביוחד ואצלם לא שייך תשובה דלא ניתנה אלא לישראל וכמ"ש בתנחומא [פ' האזינו] עושה תשובה נושא לו פנים יכול לכל ת"ל אליך ולא לאומה אחרת, ותשובת אנשי ננוה שנתקבלה היינו רק להצלת הפעניות לפי שעה אבל עון עצמו אין נמחק וחקוק על עצמותם כי אין להם הפתח לתשובה שבה' אחרונה הרומז לכנס"י דרק להם ניתן וע"כ לא שייך פו"י בגופן שאין להם תקנה דכיון דיש תקנה בתשובה ואפי' פושעי ישראלים מלאים חרטה ואפי' לא שב לגמרי מ"מ מי שחוטא רק מפני התאוה א"א שלא יתחרט בלב אחר שעבר התאוה והחשק הגם דאינו תשובה גמורה שיגיע למקום שבע"ת עומדין מ"מ כבר יצא מכלל פו"י וע"כ לא משכחת לו פו"י בגופן אלא קרקפתא דלא מנח תפילין שזהו לא מצד התאוה, וגם אמרו הלשון קרקפתא דלא כו' ולא אמרו מי שאינו מניח דעדיין אפשר שיהי' לו שום הרהור של חרטה עובר דרך הלב איזה פעם בימי חייו כי הש"י לבן של ישראל ואפי' פו"י במעמקי לבן הנעלם יש להם דבקות ורצון להש"י אבל קרקפתא דלא כו' היינו שהראש מצד עצמו אין לו שום שייכות לקדושת התפילין, והיינו כשעבר כל י' מדרגות הרע עד השורש וכתר דמסאבותא עד שהמוח שבראש כולו משוקע לגמרי ברע ואין לו שום הרהור טוב מעולם ומ"מ גם הוא אכתי שם ישראל עליו דנק' פו"י, ואף כל אותן שא"ל חלק לעה"ב שנמנו בפ' חלק לא יצאו מכלל ישראל וע"כ דורשי רשומות אמרו דכולן יש להם חלק חוץ מבלעם דהי' מאו"ה אבל אותם שמזרע ישראל אע"פ שנתקו לגמרי ולא הי"ל חלק בתשובה דלבבו יבין ושב שזהו שורש העלמא דאתי כנודע שהיא הי' ראשונה דשם שאחר ששבו נעשה מה' אחרונה ה' ראשונה שהוא המקום שבע"ת עומדין והי' שבו נברא עוה"ב הוא המקום שצ"ג עומדין שהם מועטין ויש מעמקים עוד יותר והיא קוצה של י' שהיא הנעלמת לגמרי רק הרשימו ממנה ניכר לדורשי רשימות כרע"ק שהי' דורש כתרי אותיות במשיגים הנעלם שלמעלה מהשגת אדם בעוה"ז ככתר העומד למעלה ע"ג הראש, וזהו המקום שישראל עלו במחשבה שם יש תיקן לכל זרע ישראל כל אשר נקרא בשם ישראל דלכולם יש חלק שם, ודבר זה הוא רק מצד יהודה שהוא שלימות השם כולו ומפסיק הד' דה' ד' הוות היינו קודם התיקון היא דלה מן המצות ואע"פ שדלותי לי נאה להושיע כמ"ש בפע"פ והיינו מפני ההודאה שאנו מודים להש"י על שיועותיו לנו ולא כאו"ה האומרים כחי ועוצם ידי וגו' ואחר הישועה היא בתר דקבילת עוברה דאתעבידת ה':