פוקד עקרים · פרק ד׳, י״א

וזהו מדריגות התוך בלידת יוסף הצדיק יס"ע שהוא יציאת קדושת היסוד לפעל בעוה"ז בהתפשטות שבו נתבררה קדושה זו בפעל בנסיונות הי' שנית קטרוגים מצד טענות שיש אשר לא כן ושעדיין אין ראוי קדושה כזו להתגלות בעולם בפעל בנפש מיוחדת המתלבשת בגוף להיות יסוד העולם נמשך ומתלבש בעוה"ז בפעל בזרע יעקב, ויאע"ה ידע קדושת עצמו השלימה מאוד שאין בלבו אלא אחד עכ"א לרחל אשר מנע ממך וגו' תלה סבת החסרון בה וממנה וע"כ כשנולד אמרה אסף אלקים את חרפתי שהיתה בושה ע"ז שיש בה חסרון שאין ראוי' להוליד נפש כזו, והנה עתה שזכתה להוליד נתברר שגם היא ראוי' לכך והעיכוב רק לפי שקודם התגלות נפש כזה בעוה"ז הי' צריך שיהי' כנסי' ועדה שלמה המיוחדת להש"י וכל בי עשרה שכינתא שריא (סנהדרין ל"ט א') שיש עליהם שם כנסי' והשכינה שורה בתוך בנ"י וזרע יעקב שהם כנס"י, אבל יצחק ויעקב הם אבהן דעלמא מולידי הכנס"י ואינם בכלל הכנס"י רק על גביהם ולמעלה מהם והתחלת הכנסי' הוא משבטי י"ק זרע יעאע"ה דאין קורין אבות אלא לג' שהם אבות האומה ושרשם ואח"כ בשבטים התחיל התפשטות הכנסי' וכל קומה כלול מי' כידוע והם מקבלים שפעם מהאבות ומיעאע"ה ביחוד שהוא הדמות אדם שלמעלה מכסה"כ המשפיע באדם התחתון שהוא הכנס"י דרך צינור היסוד שהוא יוסף עיקר תולדות יעקב דזיו איקונין שלו דומה לו וע"כ נק' כ"י גם על שמו שארית יוסף כי הוא הצינור הממשיך השפע לכ"י דצדיק יס"ע שאין קיום העולם אלא ע"י צדיק השומר הברית, ודור המבול שפגמו בזה גרמו איבוד העולם דאפי' ג' טפחים של עומק המחרישה (בר"ר פל"א ורש"י עה"ת שם) שעד שם הוא שליטת יד"א בעולם להוציא שפעו שע"ז הי' כל בריאת העולם לצורך האדם שיעבוד בו ויוציא שפעו ליהנות בו גם זה נטשטש ונתקלקל ע"י מה שקילקלו בנ"א מעשיהם בהוצאת שפעו, ועמך כולם צדיקים הם לעולם ירשו ארץ נחלה עולמית שא"ל הפסק וקלקול כי הם נקראים שארית יוסף דע"י שהם שארית יעקב מה שהשאיר הוא אחריו השארה צאצאים בעוה"ז ה"ה עי"ז נקראים ג"כ שארית יוסף כי כל המשכת ההשארה דיעקב הוא ע"י דרגא דיוסף שהוא הצינור הממשיך ההשארה, דע"כ היתה רחל עקרת הבית וכל גלגולו לבית לבן בשבילה והגרמה דידה הוא שנשא לאה ואח"כ השפחות וגרם לידת כל השבטים שהם עיקר כל הכנס"י אע"פ שעיקר מגמתו הי' לרחל וע"כ עיקר תולדותיו מצידו נחשב רק יוסף זרעא דרחל כי הוא כל כונתו הי' להוליד נפש יקרה דציס"ע להביאה לפועל בעוה"ז שבזה יתייסד העולם על בסיסו, ומצידו דהיינו מצד השתדלות האדם אין נקרא צדיק אלא מי שלא חטא מעולם שזהו הנק' צדיק גמור וזהו דרגא דיוסף וזרעא דרחל משא"כ זרעא דלאה הראשון שבהם ראובן פתח בתשובה תחלה והגדול שבכולם יהודה זכה ויצא ממנו דהע"ה הגבר שהוקם עולה של תשובה (מ"ק ט"ז ב'), ועיקר כנס"י נק' ע"ש יהודה (בר"ר פצ"ח) כי הוא המברר דעמך כולם צדיקים דאפי' ערלי ישראל נק' מולים מצד ההתחלה והשורש וכן מצד היציאה לפעל אפי' כשאינו כן בפעל ואפי' בתכלית קלקול הברית שהוא בביאת ארמית שמכניס השפע לחיצונים דאותו לא מסיק אברהם מגהינם כמ"ש בעירובין (י"ט א') דמימשכא ערלתו ולא מבשקר לי' שנדמה לי' לעכו"ם וכאלו אינו מזרעו כלל מ"מ זהו רק למראית העין דלא מבשקר אבל לא על האמת שהרי אע"פ שמשוך ישראל גמור הוא לכ"ד וכ"ה דין המשוך דא"צ למולו שנית מה"ת אלא מדרבנן משום מה"ע (כמ"ש ביבמות ע"ב ב') דרק למה"ע נראה כערל אבל על האמת הוא מהול, ויהודה הוא המברר דבר זה דאע"פ שחטא ישראל הוא וכמו שדרשוהו בסנהדרין (מ"ד א') מקרא דחטא ישראל במעשה דענן שהי' משבט יהודה, וזהו החטא הראשון שהי' מביאתם לנחול הארץ הראוי' לצדיקים ושם הפליגו רז"ל בחטא ענן עד למעלה ועכ"ז א' היום הזה אתה עכור ולא לעוה"ב כי אפי' נשתקע למקום שנשתקע שורש היהדות אינו ניתק כי יהודה נק' כולו על שמו של הקב"ה כמ"ש בסוטה (ל"ו ב') והיינו כי חלק ד' עמו וא"א להיות ניתק מזה כלל, וה' אחרונה דשם מורה על מדרגה האחרונה שרגלי' יורדת מות בעולם העשי' הגופני בעוה"ז הנק' עלמא דשקרא ובה' נברא עוה"ז כמ"ש במנחות (כ"ט ב') ובה הפתח לתשובה דליעול בהך, וביוסף יש רק ג' אותיות ראשונות דשם שהוי"ו הוא אות אמת (זה"ק ריש ויקרא) דרגא דיעקב והיינו הדבוק באמת שאינו חוטא כלל והם צ"ג שהם מועטים מאוד בכל דור, אבל הקב"ה בחר בכל זרע יעקב להיות לו לעם ולגוי אחד בארץ ולא ידח ממנו נדח ומצד הש"י לאה היא עקרת הבית שרובן של ישראל מצאצאי', וכל ישראל נקראים אצל הש"י ג"כ בשם יהודים שהרי כל הכופר בע"ז נק' כן כמ"ש במגילה (י"ג א'):