פוקד עקרים · פרק ג׳, א׳

וגם יציאת מצרים הי' לשון פקידה פקוד פקדתי כי גם גלות מצרים להיות בעבדות הוא יציאה מסדר הבריאה שבבריאה נמסרו רק הבע"ח לעבדות לאדם ושירדה בהם אבל לא שיהי' אדם עבד לאדם רק כנען בחטאו נתקלל ע"ז וכן אצל בנ"י הי' לעונש כל הזמן הנגזר עליהם ובהגיע המועד לצאת היציאה לחרות הי' חזרה אל מה שהוא ראוי בחוקי הבריאה, וע"כ בפקידה ושימת לב השגחתו ית' עליהם נגאלו ממילא כי שבו למה שהי' בשורש התחלת הבריאה ואז"ל כי הי' סימן זה מסור בידם דמי שיבוא בלשון זה הוא גואל האמיתי, ולכאורה מה זה סימן כיון דהי' מסור בידם כך הרי כולם ידעו ממסורת זה ובודאי מי שיבוא ויתפאר שהוא יגאלם יאמר הלשון כפי המסורת דהרי לכל ישראל הי' מסור זה וא"כ מה ענין הסימן, אבל באמת ידוע משז"ל ע"פ ד' צילך שהוא כמו הצל שעושה מה שגוף הדבר עושה וכל מדותיו ית' מדה כנגד מדה ולא בחנם הוא אלא שהם פוקדין אותו ג"כ רק שהשי"ת רוצה שיהיה האתדל"ת קודם שובו אלי ואשיבה אליכם ואנו מבקשים השיבנו אליך ונשובה. דאין בכחינו להתחיל רק אתה השיבנו באתדל"ע ואז ונשובה וכך הי' במצרים ע"י אתדל"ע דהש"י שלח להם פקד פקדתי ועי"ז ושמעו לקולך שהם תיכף יאמינו לדבור זה, והיינו דבדבור מרע"ה להם פקד פקדתי הכניס בלבם האמונה הגמורה בהשגחת השי"ת עליהם וע"כ לקולו דייקא שמעו ע"י קולו הכניס בהם השמיעה והיינו ע"י אותו הקול והדבור של פקוד פקדתי שהכניס דבר זה בלבבם ומיד שנכנס דבר זה בלבבם אז הבינו האמת דודאי השי"ת פוקדם כי אחר שנגלה במעמקי לבבם שהש"י משגיח עליהם והאמינו זו באמונה שלימה ודאי כן הוא במשפט שהש"י ישגיח עליהם, דהסרת ההשגחה וזכירת השי"ת מהאדם הוא רק כאשר גם האדם בהעלם מהש"י אבל כאשר האדם זוכר בהש"י ומאמין בד' שהש"י עמו ומשגיח על כל ענייניו ודאי גם הש"י זוכר בו ומשגיח עליו אלא דהם היו במצרים בתכלית ההשתקעות והשכחה, וסימן זה הי' בידם שהגואל שיאמר בלשון פקידה היינו שיכניס בלבבם הפקידה והזכרון שיש בורא ית' מנהיג ומשגיח ויכול להוציאם ממצרים שבזה באה ממילא הפקידה למעלה ג"כ וא"א להיות פקידה למעלה מבלי שיהי' זכירה בלבבם ג"כ אלא שיש שהאתדל"ע קודמת אבל מ"מ אח"כ עכ"פ צריך שיהיה האתדל"ת וזהו סימן הגואל שיאמר לשון פקידה דהם יוכלו להרגיש זה מיד בלבבם אם יהי' גם בלבבם פקידה, וכן הי' דויאמן העם וישמעו כי פקד וגו' ע"י השמיעה כי פקד עי"ז נכנס האמונה בלבבם ומרע"ה לא האמין בעצמו שהוא ראוי להיות גואל אמיתי ושהוא יוכל להכניס אמונה בלבבות דבנ"י ועכ"א והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי לי ובקולי דייקא שלא חשב עצמו כדאי ושמצידו ומצד קולו אין ראוי לשמוע, וז"ש ג"כ אח"כ לא איש דברים אנכי היינו שאין לי כח בדבורים שלי שיהיו נכנסים אל לב השומע לפעול אצלו וזה נקרא איש דברים מי שיש לו כח בדבורו להכניס חיות בו עד שיפעל שינוי בחיות השומע ואז במצרים הי' הדבור בגלות וקודם שנגאלו לא הי' עדיין כח זה בהתגלות, וע"כ א"ל ואנכי אהי' עם פיך ועי"ז יהי' בפיו כח הפעולה ליכנס ללבבם: