פוקד עקרים · פרק ב׳, ז׳

ותושב"כ שהיא התורה מן השמים בהשגת נבואה זכו כל ישראל במעמד ה"ס להשגת הנבואה אז ושמעו אנכי ולי"ל מפי הגבורה, וע"כ היא מורשה לכל קהלות יעקב וכולם עתידים לזכות לזה לעתיד דישפוך רוחו על כל בשר, והשגת התושבע"פ בעוה"ז ג"כ מסור לכ"א וכל הנפשות מישראל יש להם אחיזה בתורה ואפי' הע"ה שזהו ביצירה חכם או טפש מ"מ יש בו אחיזה באיזה דבר מ"ד כי הם חיינו, וכל שורש החיות דנפשות מישראל הוא רק מד"ת שזהו שורש חיותם ואין לך ריק בישראל שלא יהי' לו איזה ידיעת בית רבו באיזה דבר מד"ת וממצויתי' והלכותי' ואותו דבר הוא חיותו וגם יש שייכות לע"ה בד"ת ע"י מה שהם תמכי אורייתא ועץ חיים היא למחזיקים בה (כמ"ש בירושלמי סוטה פ"ז ה"ד ובוי"ר פכ"ה ובבלי כתובות קי"א ב') והנביאים לא הי"נ תמכי ג"כ כמ"ש בירושלמי פ"ו דיומא (סה"ז) דהיודע השם אינו ראוי ליהנות מבנ"א ע"ש, וע"כ שמואל רבן של כל הנביאים לא נהנה משום אדם וכמ"ש (ברכות י' ב') הרוצה שלא ליהנות אל יהנה כשמואל, ואלישע דנהנה אף דהי' ג"כ נביא וידע ג"כ השם נראה דגם הוא לא נהנה מאדם בחנם רק הטיב לו בעבור זה, ועכ"א לגיחזי לשאול היש לדבר אל המלך כו' כי לא רצה ליהנות בחנם, ולדבר למלך היינו ממ"ה להתפלל בעבורה באיזה דבר שצריכה לפעול בשבילה, ובזה לא חשיב נהנה דהיא נהנית יותר ממנו, ומצינו גם שמואל דלא נהנה הי' מקבל עבור הגדת העתידות והנעלמות וכמ"ש שאול לנערו ותשורה אין להביא ואם לא הי' מקבל מעולם תשורה איך אמר כן, וע"כ דרק הנאת חנם לא נהנה אבל בעד גילוי הנעלמות למי שבא לדרוש הי' מקבל, ואלישע הי' מקבל גם כשהיו מתפלל בעדו והושיעו בתפלתו ובזה הי' יכול לקבל מכל אדם דאין לך אדם שאין חסר איזה דבר והי' מתפלל עבורו ולעולם לא נהנה בחנם מאדם והוא הי' מהנהו הרבה יותר בעוה"ז בפועל כלשונמית בבן וכדומה, ולכן לא נקרא מחזיק כלל אלא בת"ח שרשאים ליהנות רק דהרוצה שלא כו' [וי"ל מ"ש הרוצה ליהנות יהנה כאלישע דוקא כמוהו שהי' מהנה גם לו בתפלתו כמ"ש ודייק הרוצה ליהנות שרוצה וחפץ בכך אז יזהר מזה שהי' הנאתו כאלישע כי אין ראוי לאדם לחפוץ ליהנות מזולתו ומה שנהנה יהי' רק כהנאה הבאה לו לאדם בע"כ], וע"כ מדרגית דורות הנביאים הוא יחיד נפש אחת בין שארי נפשות ונאמר מקרבך מאחיך היינו שכח הנבואה של הנביא הוא מקרבך שלקחו מקרב שאר אחיו ומהשייך להם ג"כ דבאמת יש בכל נפש מישראל שורש הכנה להשגת נבואה ג"כ שזכו לה במ"ת ויזכו לה כל ישראל לעתיד אלא שבעוה"ז הוא נעלם ואחד הזוכה לכך שהשי"ת מקומו נביא הוא מה שקולט חלקו וחלק חבירו וע"כ הוא אצלו בשפע עד שיוכל להתגלות ולצאת מהכח אל הפעל בעוה"ז וממילא עי"ז מחסר הכח מהם, דכח הנבואה שבנ"א הוא כח ההשגה בתושבע"פ שהוא נבואת החכמים כמ"ש בב"ב (י"ב א') וכל ישראל יש להם אחיזה בתושבע"פ וע"כ עיקר התפשטות תושבע"פ וחכמתה התחיל באנכה"ג משנסתלקה הנבואה מישראל דאז חזרה נבואת החכמים לצאת לפעל שהיא גנוזה בכ"א מישראל ונמצא ענין הנבואה הוא ענין אדחי גברא מקמי גברא שהאחרים נשפלו ממדריגתן כדי שזה יתרומם וזהו מיתתו של שמואל הרמתי שהיתה ע"י דאדחי מקמי גברא כמ"ש בתענית (ה' ב') ודעז"נ חצבתי בנביאים וגו' כי מצד מה שהי' הוא רבן של נביאים והביא שורש דבר זה לעולם ע"כ גם לעצמו גרם בזה, כי כל דבר שנפעל ע"י אדם לאחר בענין שהאחר יש לו טענה עליו כי נגרע ממדריגתו על ידו כך הוא המדה להיות כל מדותיו ית' מדה כנגד מדה וסביביו נשערה כי אוהב משפט ע"כ באותו מדה הוא נמדד לו ג"כ וגם אדחי מקמי גברא ע"י שאול הנבחר של שבט בנימין דגם בלידת בנימין נתחדש ענין זה דאדחי גברא כו' שעל ידו מתה רחל וכן שאול אדחי מקמי דוד, וזהו ענין שקראתו צבאות היינו דהש"י יש לו צבאי צבאות שונות ומיוחדות ומכל צבאי צבאות לא יקשה לעיניו לתת לה ג"כ בן אחד שלא ע"י נתינת אחר תחתי', וענין שם זה הוא על הצבאות השונים ע"כ ממנו יניקת הנביאים שהם צבא מיוחדים משאר הנפשות והיא חשבה עי"ז לזכות לבן בלי שום דיחוי גברא, ובאמת אדרבא זהו השורש דאדחי גברא כי יחוד כל צבא במעלתו הוא ע"י השפלת האחרים וכן בשנפקדה אימללו בני פנינה, ומ"מ הכל בשם הוי' מדת הרחמים כי הוא לטובתם ג"כ וכמו בדור הנביאים היו כולם מקבלים שפע מהנביאים וטובה גדולה הי"ל ע"י התגלות הנביאים שהוכיחום והחזירו הרבה למוטב וגילו להם כל תעלומות, וכן ודאי מיתת בני פנינה מה שנגדם ע"י לידת בני חנה הוא ודאי טובה גדולה להם ולפנינה שהיו ראויים למות בלח"ה מפני העונש דוכעסתה יזכו לגרום במיתתן יציאת נפש יקרה כשמואל הנביא לעולם: