והיה מרגלא בפומיה כמו שרוצין לחיות כן יהיו רוצים להיות קטן מן הכל וסיפר כ"פ בהרז"ל שפ"א היתה אשתו מצערת את המשרת (כמדומה שבדברים לבד היה) והקפיד מאוד הרז"ל עליה ואמר עס טייטש איין יודין זאל מען יסורים אן טאן א יוד איז טייאיר טייאיר והי' שם בביתו אדם א' שהי' נקרא הערשל וואסיר פירער שהיה אדם פחות ערך מאוד והיה אפשר בן ארבעים שנה בחור ואמר הרז"ל לאשתו איך ציטער פאר הערשלין שהוא יקר מאוד והיה הוא זללה"ה מסביר הדבר שאדם פחות כזה כשבא אצל בעה"ב ומכ"ש אצל נגיד כמה הוא שפל ונכנע לפניו ומכ"ש אצל הרז"ל שהיו נגידים מרתתין לפניו בוודאי הי' לפניו שפל ונכנע בלבו מאוד מאוד וכלא נחשב אצל עצמו וע"ז הי' מחשיבו הרז"ל והיה בטל לפניו בחשבו אימת אני יוכל לבוא לשפלות כזה:
מדרש פנחס · פרק ו׳, ל״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Biłgoraj, 1930
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש פנחס, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.