מדרש פנחס · פרק ו׳, ל׳

בראש ממדת ענוותו א"א להעלות על הכתב בוודאי אף בפה א"א לספר כ"א מיעוטא דמיעוטא הי' עומד בביהמ"ד למטה אונטרין אובין וסיפר שבילדותו בר"ה אחד הי' עומד בצד השני של הרובא סמוך לפסח כי מצד האונטרין אובין הי' נחשב אצלו לגיאות כי שם מקום מעמד החסידים והיה אז מתפלל אל השי"ת מאוד שיצילנו מן הגיאות וסיפר שפ"א הוכרח לעמוד למעלה אצל השפיגל באנק בתפלת שחרית דר"ה לעזור לר' משה פודקאמינור זללה"ה שהי' ש"ץ והיה לו יסורים גדולים וכמדומה שאמר גאר אנדרי מחשבות וכו' וכמה וכמה שנים הי' נוהג שפלות במלבושי' פחותים שלא היה לו איבער גיצוגיני טולב ולא פאטציילע לקנח החוטם רק איזה שנים קודם פטירתו הפציר בו הרב ר' יעקב שמעון זללה"ה בן הרז"ל שיתנהג קצת במלבושי כבוד וסיפר לנו שהוכיח לו מן הברטנורא במס' אבות שנשיא רשאי לקבל מתנות להתעשר כדי שיהיה ראוי ומאוים כדי שיהיו דבריו נשמעין וגם מכח דברי הרז"ל שאדם שאינו מלובש כראוי לו פוגם במדת התפארת אז שמע אליו והנהיג א"ע בקצת מלבושים מכובדים (כי אל ר' יעקב שמעון היה שומע ומקיים דבריו מה שלא עשה כן לשום אדם בעולם כי הי' תקיף בדעתו מאוד כי הרז"ל אמר לו אז דו וועסט גיין מיט איין אמת וועט דיך דיא נשמה לערנין) וסיפר ר' שמחה שיחיה שפ"א הקפיד עליו על שאמר לו איזה דעה (וכמדומה שבתחילה שאלו בעצמו) וא"ל מיך לערנט דיא נשמה ואתה אומר לי דעה: