מדרש פנחס · פרק ו׳, א׳

השמחה הוא מכפר עונות כי השמחה מעולם העליון כי התינוק כשהוא קטן הוא בוכה וכשהוא כמו חצי שנה הוא מתחיל לשחוק כי בא בעולם העליון ומפני שהשמחה הוא מעולם העליון הוא באור פני מלך חיים ובר"ה הוא ג"כ ביום א' בוכין כי הוא בסוד עיבור ולכך קורין וה' פקד את שרה וביום שני וכנ"ל ומחמת שאנו מאמינים בה' שהוא מכפר עונות הוא אמונה בהקב"ה כי האמונה הוא מנו"ה ויש להם עליה ויש לו ג"כ עלי' וכנ"ל וזה שנ' באברהם והאמין בה' ויחשבה לו צדקה כי מה שהפיל א"ע לכבשן אש וכנ"ל רק מה שאמר לו כשהי' בן תשעים שנה שיהי' לו בנים זהו אמונה ומחמת זה באו בנים שיש לנו"ה עלי' כי נו"ה הוא תרין ירכין וכנ"ל ונו"ה הוא ערבה וערבה גימ' זרע וסיפר המעשה מאחד שאמר לאשה לבשל ערבה והי' לה בנים וכנ"ל: