מדרש פנחס · פרק ב׳, ל״ג

בכל דבר יש קטנות וגדלות והקטנות הוא לפי הגדלות כי שור בן יומו קרוא שור והענין שאין שום מעלה שיהיה לו אח"כ שאין לו עכשיו ואין לך שפל בכל הברואים בקטנותו כמו מין האדם שאין לו שום כח ואינו יכול לזוז בשום אבר וכדומה ובגדלותו הוא מושל על כל הברואים ואפי' על מלאכי מעלה אם זכה וגם השינה הוא בבחי' קטנות ויש בו ג"כ שינוי כי הסוס שהוא בהמה טמאה הוא ישן עומד ובהמה טהורה ישן על ברכיו והאדם שוכב וישן והוא ג"כ הקטנות לפי הגדלות כי חדשים לבקרים ומתחדש האדם בכל בוקר במוחין ובגדלות גדול משא"כ בבהמות הנ"ל ואמר כי התענית היא מוחין דקטנות כנז' בפע"ח שער תע' וע"כ קודם פורים הוא תענית אסתר ובע"פ מתענין הבכורים וחתן וכלה מתענים ביום חופתם וגם ז"ס תענית יוה"כ כדאיתא בגמ' תענית ביום חתונתו זה מתן תורה ופירש"י יוה"כ שבו ניתנו לוחות אחרונות והוא כמו ביום החופה הנ"ל ואחר הגדלות חוזר ג"כ בסוד הקטנות וע"כ הוא תענית בה"ב אחר יו"ט והוא הכל מטעם הנ"ל כי צריך להיות קטנות קודם לגדלות והזהיר מאוד שלא לדחות מוחין דקטנית דהיינו להתענות לפעמים ועכ"פ לא פחות מיום א' בחודש ואמר שכל הקטגוריא שרבתה על אמוני שלומי ישראל הוא מחמת שדחו את מוחין הנ"ל דהיינו תענית ובע"כ צריך להיות בכל אדם קטנות והי' זה הקטנות שרבה הקטגוריא והבן. וגם צוה לאיש א' להתענות עכ"פ יום א' בכל חצי חודש. ואמר כי מה שהעולם כרוך אחריו הוא גדלות וצריך להתענות כדי להתחבר ג"כ המוחין דקטנות. וגם ראיתי איש א' חולה והשגיח בו שהוא מסוכן וסיפר לו האיש הנ"ל שכל הרופאים מומחים לא צוה לו להתענות אפי' הד' תעניתיות כי בנפשו הוא ותיכף צוה לו שיתענה ט"ב שהי' סמוך וגם שאר תעניות ועד היום הוא בריא. ואמר הטעם שהוא היה בדיחא דעתו תמיד והוא בסוד גדלות והיה זה קטנותו שהיה חולה וגם אמר לאיש א' שהיה לו עצירות קטנים הוא מחמת שדחה מוחין דקטנות ונענש בקטנים שנלקח ממנו בחי' קטנות וצוה לו ג"כ להתענות ונתרפא ואמר ג"כ על מי שהוא בעל מרה שחורה והוא נק' בגמ' רות קצרית שהוא בסוד מוחין דקטנות ואין לו מוחין דגדלות שעונשו הוא בעצירות גדולים שנלקח ממנו בחי' גדלות והבן: