מדרש פנחס · פרק ב׳, ל״ב

כוי בריה בפני עצמו ולא הכריעו בו חכמים כי בכל דבר ודבר צריך להיות ממוצע כמו בין הצומח לחי הוא אדני השדה ובין חי למין אדם הוא הקוף ובין ירק לאילן הוא האתרוג ששוה לאילן ולירק כנז' בגמ' (ובין העה"ז לעוה"ב הוא עץ הדעת טו"ר) דוק ותשכח הרבה וכוי הוא הממוצע בין הבהמה לחי' כי יש בו דברים שוה לחיה ולבהמה ואמר הטעם שלא הכריעו בו חכמים כי כל מין הגדל בישוב יש במינו כמה גוונים א' שחור וא' לבן וכיוצא וכל מין הגדל במדבר הם כולם גוון אחד כולם שחורים וכדומה והענין כי חדשים לבקרים רבה אמונתך כי בלילה עולה נשמת האדם למעלה בבחי' מ"נ ומתחדשות בכל בוקר עם כל השייכים למין האדם אפילו הבהמות ע"כ הם משונים בגוונים משא"כ במדבר וכוי הוא גדל בישוב וכולו גוון אחד שחור וע"כ לא הכריעו בו חכמים אם חיה אם בהמה והבן, (וספרו לי הסוחרים עם השוורים, שבלילה לעת השינה מתקבצים כל השוורים סביב האדם) כי כולם צריכים לקבל חיות מן האדם כנ"ל. ופ"א שמעתי ממנו שכל מיני בהמות טהורות הם ישינות בלילה כי החיות שלהם עולה ומתחדשת משא"כ מיני טמאים כמו החיות (כמ"ש בו תרמוש כל חיתו יער) או מיני שרצים אינם ישינים כלל בלילה כ"א היה עולה חיות שלהם היה ג"כ מתחדש ח"ו בכל בוקר והבן והיה כח הטומאה מתגבר ח"ו כ"א הסוס שהוא משמש לאדם ע"כ הוא ישן מעט: