כשאני צריך להוכיח לאדם אני אומר לפניו דבר חכמה ומחמת זה אני מורד בו בחי' נשמה כמ"ש והחכמה תחי' את בעליה וחי' הוא בחי' נשמה כנז' בפרדס ולפעמים אפילו ע"י מלתא דבדיחותא לא כמו אנשים בדורינו שאומרים תוכחת מוסר לאדם שיחזור בתשובה והאדם הנ"ל אין יכול לעזור לעצמו לחזור בתשובה והבן זה ואמר על זה שהוא מלה חדתא:
מדרש פנחס · פרק ב׳, ל״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Biłgoraj, 1930
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש פנחס, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.