מדרש פנחס · פרק א׳, כ״ז

אמר טעם למה היה יום מ"ת גדול ג' ימים כי כשבא לעולם אור חדש א"א להתיישב בזה העולם עד אחר ג' ימים וז"ש בזוהר בלק דר"ה חדי תמן תלתא יומין והבן. ופ"א שמעתי ממנו כי מחנה ישראל היה שלשה פרסאות ומהלך אדם בינוני וכו' ובכל דבור שיצא מפי הקב"ה היו נרתעים לאחוריהם כאורך מחניהם נמצא לעשרת הדברות הוא ג' ימים מכוונים ובחזירתם נאמר מלכי צבאות ידודון וכו' ומ"ת היה בשבת נמצא שדיבור עשירי היה לעת מנחת ערב וזהו וכל אשר לרע"ך שהוא רעוא דרעוין וגם אמר טעם למה אינו שכיח שיעבור אדם על לא תחמוד (כמ"ש בגמרא לא תחמוד לאינשי בלא דמי וכו' וכן האמת כמ"ש התוספות) כמו על כל י' הדברות כי איתא בגמ' בכל דיבור וכו' נתמלא כל העולם כלו בשמים וכי מאחר וכו' דבור שני וכו' הקב"ה הוציא רוחות מג"ע נמצא שבכל הדברות שייך זה אך בדבור עשירי לא היה צריך ונשאר בזה העולם: