מדרש פנחס · פרק א׳, כ״ח

הזהיר שלא ליסע תיכף אחר יו"ט לדרך כ"א לנוח ולישן ולאכול מאכל שהוא מתאוה לו אפילו מאכל חלב כי כל המצאות והדיבורים שדבר או ששמע הן בתורה הן בתפלה הם הכל מתפשטים בנפש האדם (וז"ל קומט דאס אריין אין נפש) וז"ש בזוהר ואתבסמו בנפשייהו וע"כ בשעת מתן תורה יצאה נשמתם ופי' שיצא מהם אפילו כח שבדומם עד שחזרו לאין ממש כמו שאמרו בזוהר במדרש הנעלם קי"ו פ' וירא ואשתאר ההוא תרוד רקב וכו' ונפיק נשמתייהו ומתעכל ההוא תרווד רקב וכו' ואין לך התבסמות הנפש יותר מזה ופ"א שמעתי ממנו שיזהר האדם אחר שבת ויום טוב ואחר תפלה בכוונת הלב שלא לדבר בדברי עולם וכמה לא עלתה להם לטובה כי נופל פתאום מאיגרא רמא וכו'. ואמר לא' מבני עלי' כשתבוא לביתך (תבין דבר זה הנ"ל) וגם שמעתי ממנו שהזהיר מאוד שלא ליסע במש"ק: