מדרש פנחס · פרק א׳, י״ז

כשהאדם עוסק בעולם העשייה ומשגיח בכל דבר כגון אם לילך או שלא לילך וגם איך לישב אם להיסב את פניו לכאן כו' הוא יחוד א"ל אדנ"י וכשמשגיח בכל דיבור אם לדבר או שלא לדבר הוא יחוד א"ל הוי' וכששומר את עצמו בעניני מחשבתו וגם (ז"ל מיט איין תנועה) נעשה יחוד א"ל שד"י והיחוד של עולם העשייה הנ"ל הוא בחי' ד"י כי ד' הוא בחי' מלכות ואות י' הוא בחי' יסוד נמצא הוא יחוד יסוד ומלכות ד"ו פרצופים וכשהיו אבותינו במצרים יגעים בעבודת פרך והתחילו להשגיח על מה ולמה המצרים עובדים בנו נעשה יחוד ד"י הנ"ל וז"ס די אכלו אבהתנא (עיין בכוונת פסח) וע"כ במצרים שהיה יחוד ד"י הנ"ל נתגלה בחי' משה שהוא בחי' ת"ת ונעשה עליית השכינה: