מדרש פנחס · פרק א׳, י׳

אחר יו"כ דשנה הזאת שנת תקמ"ח קילס מאוד את המוסף יוה"כ שהיה מתפלל לפני התיבה ואמר כי התחלתי להתפלל במסירות נפש שניחר גרוני מאוד ואח"כ עזר לי השי"ת שהייתי יכול להאריך בתפלה רק כו' ואח"כ אמר אני משגיח לפעמים על תפלה ת' שמונה ימים ואני שומר את עצמי בכל הימים בכל תנועה ותנועה אפילו איך להפוך את פני לכאן ולכאן כמשמעו. וגם פעם אחרת שמעתי ממנו שהוכיח את בנו בעסק התפלה ואמר לו כשאני מתפלל לפני התיבה ומטה את עצמי לכאן (דהיינו לצד ימין) נרתעים עולמות אחרים וכשאני מטה את עצמי לכאן כו' וצריך האדם להזהר בכל תנועה ואמר ר' מאיר נשמת אדם תלמדנו (וזה המאמר של ר" מאיר היה מרגלא בפומיה תמיד) ואמר כ"פ כי אין לך אדם שנשמתו אין מלמדתו בכל עת ובכל רגע אך בוודאי אין דרך הנשמה לחזור ולכפול הדברים כ"פ ופ"א האריך מאוד איך אחר מות האדם צריך ליתן דין וחשבון על מה שיראה בעינו שבתנועה א' היה מהפך כמה עולמות (והיה דוה לבינו מאוד) ואמר כי כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב אך אין כל העוה"ב שוה בבחינתו והבן: