מבוא השערים · פרק ט׳, ל״ז

והנה יכול השואל לשאל אם עבודתנו באתכפיא ואתהפכא עתה לא היא כמו מלפנים, ולא ביצה״ר בעצמו רק בכחותינו, יסודותינו והרגשותינו הגופניים, א״כ לא נועיל בעבודתנו הזאת הרבה, כי יכול להיות שנכניס אותם בעבודה וקדושה, ומ״מ גם לא אתכפיא היצה״ר, רק שעתה אין לו במה לשמש כיון שטורדים כחות והתרגשות האיש בעבודה של קדושה, אבל אחר שעה כאשר ינוח מעבודתו, וכחותיו יהיו חפשים לעצמם שוב יחטוף אותם היצה״ר ושוב ישמש אתם לרע ח״ו כיון שאת היצה״ר לא כפו. וכי האוכל טריפות ח״ו בטוח שלא יאכל כבר, אם יום או יומים נחלה פיו ושיניו ואין להיצה״ר פה ושינים במה להחטיאו ולהאכילו. ובטח אחר שיברא שוב יכול ח״ו להחטיאו, וכי אפשר שהאיש יהי׳ תמיד בעבודה של התאמצות המשעבדת את כל כחות הגוף.