מבוא השערים · פרק ט׳, ל״ח

ע״ז נענה שהן להעשות צדיק גמור שגם היצה״ר המלאך יתהפך ליצ״ט אין האיש בטוח בהעבודה זו שמשעבד ומהפך את כחותיו והרגשותיו לקדושה כנ״ל, כיון שלא את היצה״ר המלאך מהפך, רק את כליו, והאם חושבים אנו בזה להעלות את מי שהוא לבחי׳ צדיק גמור, למעלה מרבה שאמר על עצמו אני בינוני, ומי יתן שנזכה להיות בינוני וכ״כ יתכפיא יצרנו עד שלא נרגיש התרגשות לרע גם במחשבה דיבור ומעשה שלנו כמו שאיתא בתניא שזו היא בחי׳ הבינוי, מ״מ זאת נוכל לאמור שכאשר יתמיד האיש לעבוד בדרך הזה שמדברים אנו בו, ולא יעזוב את כחותיו ונטיותיו הגופניות, רק דוקא אותם מן יצרו הרע יחטוף, ובהם את ד׳ יעבוד אז מעט מעט אל הבחי׳ בינוני יתקרב, כי ראשית כל אינו חוטא רק עובד ד׳, וכשמתמיד לעבוד ד׳, יצרו וגם עצם הסט״א יכפפו לקדושה.