משא״כ כשהאיש פועל ועושה ומוציא את כחותיו כפי טבע התגברות טבעו ומזגו, לעבודה ולקדושה, אם מזג המזל מאדים מתגבר בו לרציחה נעשה שו״ב מוהל ודיין, ואם יסוד האש מתגבר בו לכעס מכניסו בהתלהבות הקדושה, אז אדרבה שולל הוא את כחותיו ויסודותיו מן היצה״ר ומכניסם לקדשוה, ונשאר היצה״ר בחוץ, מפתה בלבד בלי כחות ויסודות ונטיות גופניות במה להתלבש ובמה להשתמש. ואז לא רק מעצור וכופה הוא את שאיפותיו הגופניות הרעות אשר ירא מהן שלא ישובו להתרגז ולהתגבר אח״כ, רק גם מהפך אותן לקדושה.
מבוא השערים · פרק ט׳, ל״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hakhsharat haAkhrakhim, 16. Ring. 11-432
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מבוא השערים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.