מבוא השערים · פרק ט׳, כ״ב

לכן נראה ברור שכוונת קדשו הוא, שכמו שצבא השמים פועלים בקוי אורם ועצמותם על הארץ, כפרש״י בפ׳ וזאת הברכה על ממגד תבואות שמש וכו׳, יש פירות שהלבנה מבשלתן וכו׳, וכמו שהגלגלים פועלים שינוי על הד׳ יסודות ארמ״ע להתמזג זה בזה, אף להשתנות מזה לזה, ופעולות אלו גורמות על הוית כל היקום, כמ״ש הרמב״ם ז״ל בפ״ד מהלכות יסודי התורה הל׳ דהו״ו, כן גם המזלות בענין עבודת ד׳ אף שעל הנפש אינם פועלים, כי הנפש עם בחירתה חפשית והיא למעלה מן המזל, מ״מ על גוף האדם ומזגו, דייקא מזגו פועלים, זה לרציחה וזה לגניבה וכו׳, לכן אם האיש לא יכפה ויתאפק בלבד מחומרי נטויותיו, רק גם ישמש בהם ויבצעם לקדושה כמוהל שו״ב ודיין, אז יכול להיות שלא יפול בנטויות עבירה, כיון שאת הנטויות ומזל המאדים שלו הוציא ושיכך אותם לקדושה, משא״כ במעשה דרנב״י, שלא ראינו שהוציא את מזג מזלו לקדושה, אז אף שהכרח את עצמו שלא לעשות כן מ״מ אלמי׳ יצרי׳, היינו לא שח״ו עשה, רק בשעת מעשה התגבר מזגו בו על רגע.