מבוא השערים · פרק ט׳, כ״א

הנה הרמב״ם ז״ל בפרק ח׳ מהשמונה פרקים אומר בקדשו, שלא תחשוב השגעונות אשר ישקרו בהם חכמי הכוכבים, כי יחשבו שמולד האדם, ישימהו בעל מעלה או בעל חסרון ושהאיש מוכרח על המעשים ההם בהכרח, אמנם אני יודע שהדבר המוסכם עליו מתורתנו וכו׳ שפעולות האדם כולם מסורות לו, אין מכריח אותו בהם, ולא מביא אותו זולת עצמו כלל וכו׳, אלא א״כ יהי׳ לו הכנת המזגים לבד וכו׳ שיקל לו ענין או יכבד, אבל שיתחייב פעולה מהפעולות או יהי׳ בו נמנע, אין זה כלל, עכלה״ק. שמשמע מזה שדעתו ז״ל שאין הכרח, רק נטי׳, אבל בכלל רואים שגם את הנטי׳ אשר לאדם לזה או לזה. מטעים הרמב״ם ז״ל מפני הכנת המזגים ולא אמר מפני המזלות כמו שאומרת הגמרא.