מבוא השערים · פרק ט׳, כ״ג

את דברי חכמי הכוכבים יחשוב הרמב״ם ז״ל לשגעונות, מפני שלפיהן אין המזלות פועלות על האדם בלבד רק גם על הפעולות לעצמן, לא אם מוכשר האיש לגנוב סתם רק האם תתפעל פעולה זו של גניבה או האם ירצח האיש הזה, וע״י מי, הכל תלוי במזל לפיהן, כמו עשירות דלות ושאר עניני העולם, א״כ הכרח יש בדבר, וזה שגעון, כי רק על טבע האיש יפעלו וכל פעולותיהם היא רק איזה מזג יהי׳לו. א״כ רק הכשרה לאיש, כי האם מי שנולד במוח חריף ילמד עצמו תכונה, האם נאמר שנולד במזל להיות תוכן ולא ת״ח, ולא היתה לו בחירה לבחור בתורה, הלא במוח הזה הי׳ יכול להיות ת״ח. והגמרא עם דברי הרמב״ם ז״ל עולים בקנה אחד, כי בענין עבודת ד׳ ובחירת הנפש בטח גם כוונת הגמרא היא שהמזלות על גוף ויסודות האדם פועלות ולפיהן יהי׳ מזגו והכשרתו. וגם בשעה״ק מהרח״ו ז״ל חלק א׳ שע״ב איתא כעין זה בענין פעולת חומרי ויסודי האדם עליו, כמו שהבאנו לעיל, שאומר בקדשו שמיסוד האש בא לו כעס וגאוה, מיסוד הרוח דברים בטלים, מן יסוד המים תאוה, ומן יסוד העפר עצלות ע״ש, והאם האיש בעצמו עצם נמוך ורע שגם חוץ מן היצה״ר שבו הארת המלאך, יסודיו בעצמם רעים, א״כ שיצה״ר למה לו עוד להוסיף לו נמיכיות על נמיכיותו, ודי לו אם בנמיכיות עצמותו יעמוד.