מבוא השערים · פרק ט׳, י״ב

אם כן שדברים הגשמיים נמוכים לגוף האדם נמוך, ועולמות העליונים כן הרכינו ואליהם נתחברו, אז כל עוד שאפשר לו לאדם להתרחק מכל דבר גשמי ולסגף את נטיותיו יתרחק ויסתגף, ורק בשכל הנשמה המרחף על גופו בחי׳ אצילות שלו יכול להתחבר עם האורות והשמות של בחי׳ אצילות אשר המשיכו קדושינו לו לעולם העשי׳, והיינו ע״י שמכוון הכוונות בדעתו, באם לא המשיכו ז״ל את אורות האצילות אל עולם העשי׳ אף שלא התרחקות המקום מרחק ביניהם, מ״מ כיון שהתרחקות המדרגה גדולה מאוד ביניהם. לא היו כוונות לכוון, ולא הי׳ פועל מאומה אף אם הי׳ מי מכוון, כי רק את אשר נמצא בשמים הי׳ מכוון ומה לו ולפעולתו בארץ, אבל כיון שפעלו קדושינו המקובלים ז״ל והמשיכו את עולם האצילות לאצילות שבאדם, אז בעוה״ז בכוונותיו פועל באצילות ועולמות עליונים עד שעל ידי זה יכול לקדש ולעבוד גם בפעולותיו הגופניים בעולם הזה, אבל רק בעשיותיו שעושה עם כוונותיו שמכוון, ובלעדם גם גופו וגם דברי העולם גשמיים ונמוכים הם.