מבוא השערים · פרק ט׳, י״א

א״כ לפי זה גם כשהמשיכו המקובלים הקדושים זי״ע את אורות הקדושה ואמרו שגם בדברים גשמיים ישנם שמות הקדושה, הם רק הרכינו את הקדושה עילאה לדברים הגשמיים, (העליון אור) למשל הלחם גשמי הוא כמו שהי׳, רק ניצוץ הקדושה בו שנמשך מג׳ בחי׳ הוי׳ שבגימטריא לח״ם, כי אין הרוחני תופסת מקום, ולא חילוק מקומות הגשמי׳ ביניהם, וגם במקום הזה הגשמי יכול עולם העליון להימצא ומ״מ עולם עליון יקרא, ובלחם הזה יכול אור של ג׳ בחי׳ הוי׳ שהוא מעולמות העליונים להימצא. וזה הוא ענין הרכינו שאמרנו לעיל בפעולת המקובלים הקדושים. וכן גם האדם נשמתו קדושה, וגופו גשמי ורע הוא ורק צורה של מעלה צורה רוחנית נשתלשלה ובו נצטיירה. והרי זה כמו שנצייר טיט בצורת אדם שהטיט נשאר כמו שהי׳ ורק צורת אדם בו, רק שצורת האדם אשר בטיט אינה יכולה להחיותו ולנענעו, וצורה של מעלה בגוף האדם מכשרתו לקבל נשמה שתתלבש בו בגוף כמו במלבוש, שהמלבוש נשאר בפחיתותו כמו שהי׳.