מבוא השערים · פרק ח׳, ל״ו

אך בפרט הזה נתבונן מעט, הנה כבר דברנו לעיל [בפ״ה] מן פרישות הדרכים דרכי קודש אשר בחסידות. וכן הי׳ שהתלמידים הקדושים בעלי החברייא, אחר שנסתלק רבם ויהיו הם למנהיגי עדות מישראל לעצמם, כמעט כל אחד מהקדושים גילה דרך חדש בחסידות, ואף שלמשל הקדושים זקני הרבי ר״א מלזענסק, המגיד מקאזניץ הרה״ק ר״א הגדול מקארלין, והרב זצוקלל״ה, אל רבי אחד נסעו, אל הרבי ר״ד זצוקללה״ה, וחסידות אחת קבלו, מ״מ גם אנו בקוצר רוחנו ובקטנות מוחנו רואים שדרך החסידות אשר בספה״ק נועם אלימלך לבדו, של ספרי המגיד מקאזניץ לבדו, הרה״ק ר״א הגדול מקאפצ׳יק, של הרב זצוקלל״ה לבדו, ודרך הקודש דקארליג לבדו, האם אפשר שרק כאשר נסתלק רבם, והתחילו הם להנהיג את עדותיהם, פתאום נתגלו דרכיהם השונים של כל אחד מהם, ובכל העת שהיו כפופים תחת רבם, לא היו לא דרכיהם השונים, ולא עצמות קדשם לעצמם בהם נראה כלל, זהו א״א, ומעתה, האם נוכל לשער את אשר פעלו תלמידים קדושים כאלו על רבם הקדוש, תלמידים רביים, וצדיקים בעצמיות ודרכים שונים המבקשים ודורשים מרבם עבודות והשגות שונות, אף מפעילים אותו, יונקים ומוצצים ממנו את טלא דבדולחא אשר בו ממרום.