מבוא השערים · פרק ח׳, ל״ז

ולא רק במלאכי עליון אלו רביים צדיקים, ורביים חסידים הראשונים, פעלה החברייא הקדושה כ״כ גדלות, והיתה אחת מעיקרי׳, רק גם בדורות שאחריהם, ואחרי אחריהם וכו׳ עד דורנו הזה, היתה החברייא הקדושה יסוד החסידות, טובת הרבי ויסוד החסידים, כי כשאין מקורבים אצל הרבי תמיד אשר ישפיע להם, והם יקבלו וגם יבקשו וגם ידרשו ממנו, אז לא בלבד שכל עליותיו אשר יעלה למעלה בקודש באות לו בקושי גדול, רק גם ממה שנמצא בו, יש שלא ידע ולא ירגיש גם הוא, כמו שלא נודע ולא ניכר חיות הצמיחה של האדמה באין גרעין ולא שורק אשר ינק ממנה, ואם מדת עניוות טובה ונחוצה היא וא״א בלעדה, מ״מ יש שגם נפילה וקטנות לא טובה באה לו להרבי, מזה, דומה לו כמה פעמים שאין בו לא תורה לא עבודה ולא שום דבר, ריק הוא ומאומה אין בו, ובאמת הכל נתכווץ בו בשעה זו על שאין לו עם מי לדבר ואל מי להשפיע, וכמו הלב לא ינוח בלתי אם ישפוך את דמו ונפשו גם אל אבריו אף ישוב ויקבל מהם את אשר ישיבו לו הם, אף פסולתם וסרותם מהם יקבל, והוא חיותו, כן גם הרבי לב החברייא אבריו הקדושים,