מבוא השערים · פרק ח׳, ל״ה

ומעתה עד כמה שביארנו מעט לפי השגתנו הקטנה בספ״ק, את פעולות ועבודות הקודש אשר בין הרבי וחסידיו כולם בכלל אשר מלפנים, מ״מ מן פעולת החברייא קדושה, רביים, תלמידים שרפי אל אלו, עם רבם הגדול והקדוש עליהם, אי אפשר לנו כבר לדבר אף לא לשער ולהתבונן, כי האם אפשר לשער למשל הא דידיעה שכאשר התחיל הרבי ר׳ דוב בער זצוק״ל את הפסוק לאמור עליו תורה, כבר התניע, התלהב וגעש הרבי ר׳ זישע זצוק״ל, ואם דחפוהו שאר התלמידים החוצה, כדי לא יפריע אותם מלשמוע את תורת רבם הקדוש, אמר הוא בחוץ את החידושי אורייתא אשר גילה רבם בפנים, וכששאלו אותו מאין זה ידע, ענה בקדשו, שכאשר הרבי רק אומר את הפסוק, פותח הוא כבר את התרעין דחכמא, ואורות החדשים ברזין דאורייתא כבר נמשכין, לכן בשמעו רק את הפסוק יודע הוא כבר את החידושי תורה, סודות, השגות ודרכי העבודה אשר יאמר הרבי, והיא גם סיבת התנועעו והתגעשו בשמעו רק הפסוק מרבו. לא מפני ששמע, אף לא מפני שהיתה במחשבת הרבי והרגישה, רק מפני ששם במרום פתח הרבי השער והאור נשפע. אף מן פעולת תלמידים האלו ברבם לא נוכל לשער,