מבוא השערים · פרק ז׳, ה׳

והנה בזוה״ק פ׳ נשא קמ״ה מגלה בקדשו יותר עד שגם לפי מעט השגתנו יתחוור הדבר יותר, וזלה״ק תאנא וכו׳ כל מי שיש בו יראת שמים זוכה לענוה כל מי שיש בו ענוה זוכה לחסידות וכו׳, תאנא כל אדם שיש בו חסידות נקרא מלאך ד׳ צבאות וכו׳, משום דאתי מסטרא דחסד וכו׳, אמר ר׳ יהודה והא תנינן אדם כללא דדכר ונוקבא, א״ל ודאי הכי הוא וכו׳ דמאן דאתחבר דכר ונוקבא אקרי אדם וכו׳ ולא עוד אלא דשריא בי׳ חסד, ומאן דלא אשתכח דכר ונוקבא לא הוו בי׳ לא יראה ולא ענוה ולא חסידות וכו׳, ומשום דכהנא איקרי חסיד בעי ליברכא וכו׳ כה תברכו וכו׳ וחסידיך יברכוכה עכ״ל זוה״ק. היינו חסיד הוא מלשון חסד, ורק ע״י יראת שמים וענוה באים לה ונעשה בחי׳ מלאך ד׳ צבאות.