מבוא השערים · פרק ז׳, ד׳

ובשע״ק מהרח״ו ז״ל חלק א׳ שע״ג איתא, שהחסיד, כל המידות טובות מוטבעות בו בטבע גמור שאין יצרו מתגרה בו להן ויצטרך לכבשו, רק מקיים התרי״ג מצות בשמחה מאהבה, ע״ש, היינו שגם החקים גם מעצמה נפשו רוצה לקיים, ואין להקשות מהגמרא אל תאמר א״א בבשר חזיר וכו׳ הנ״ל, כי הגמרא אומרת שלולא שאסרה התורה היינו מתאוים לו כי מצד עצמו אין להרחיקו, אבל מאחר שאסרתו התורה, אז כ״כ הכנסנו את רצון ד׳ בקרבנו עד שגם מעצמנו כבר אין מתאוים לו, כמו שכל איש ישראלי רואה את עצמו שבאמת אין לו שום תאוה לחזיר, נבלות וטריפות, והאם נאמר בשביל זה שעוברים אנו על דברי חז״ל שאמרו אל תאמר א״א בבשר חזיר וכו׳ רק אפשי וכו׳, כי גם עתה אומרים כן, לולא שאסרתו התורה הייתי רוצה בו, אבל עתה שאסרתו התורה, דברי התורה נכנסו בי עד שבאמת אי אפשי בו.