מבוא השערים · פרק ג׳, כ״ב

אמור מעתה ההתגלות שבכולם, ע״י איש הישראלי משתלמת, כי על ידו גם הארת עצם אלקות מתגלה, כולם את ההארה מן בחי׳ לבוש מגלים, והאיש הישראלי גם את המתלבש בהם מגלה. ואנו שאין יכולים לדבר מן העולמות שלמעלה רק מן עולם הזה רואים שבכל העולם ישנן מדות, גם בבהמות וחיות אהבה זל״ז ויראה זמ״ז, אף ניצוץ חכמה בהם כי כולם בחכמה עשית, אבל כולן הכרחיות הן, מוכרחות הן לאהוב בשעה זו ולירא בשעה זו, להשכיל זאת ולהערים זאת, אם כן רק חיצוניות וכו׳, המדות בהם מתגלות, ופנימיות המדות והחכמה שהיא הארת בעל החכמה ובעל המדות, שבו מתחילות החכמה והמדות, חסר בהם. הן גם בהכלים אור אבל אור הארה, רק מן ההארה, לא מעצם האור שבו מתחיל האור, והאיש הישראלי רוצה בכל, ובו החכמה והמדות מתחילות, לכן בו גם נשמת ופנימיות המדות והחכמה מתגלה, ובו כל העולם נשלם ונתתקן, בלעדו חסרים הם כי הם ככלי בלא נשמה ועמו כולם נשלמים.